ת"מ 31046-11-10

תקציר

העותרת, שבבעלותה בית בסמכות המועצה האזורית עמק חפר (המשיבה), הגישה עתירה מנהלית לביטול דרישת המשיב לתשלום "יתרת היטל הביוב" ו"יתרת השמירה" כמיושנות, וביקשה לבטל את הליכי הגבייה שפתחה המשיבה, לרבות העיקול על נכסיה, ולהשיב את הסכומים שנגבו. העותר טען כי הדרישה התיישנה וכי המשיב אינו רשאי לנקוט בהליכים משפטיים. המשיב טען כי העותרת חבה בתשלומי חובה והתחמקה מפירעון מאז שנת 2002, וכי ההודעות ודרישות התשלום שנשלחו לעותר לאורך השנים הצדיקו את הליכי הגבייה. בית המשפט קיבל את טענות העותר. בית המשפט קבע, כי חובתו של העותר כלפי המשיב התיישנה וכי נאסר על המשיב לנקוט פעולות גבייה כלשהן. המשיב חויב לבטל את הליכי הגבייה ולשלם לעותר הוצאות בסך 10,000 ₪. הסוגיה המרכזית שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם החל הליך הגבייה המינהלי ובכך נעצרה תקופת ההתיישנות. בית המשפט מצא כי הודעות החיוב וההתראות ששלח המשיב לא היו מספיקות ולא היוו את תחילתם של הליכי גבייה. המשיב לא הביא ראיות לכך שהדרישות נשלחו בהתאם לתקנות הרלוונטיות. זאת ועוד, מרישומי המשיב עולה כי העותרת אינה מתגוררת עוד בנכס וכי השוכרים מתגוררים בו. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי ההודעות לא נשלחו כראוי וכי תקופת ההתיישנות פקעה. גם טענות המשיב בדבר חוסר תום לב ושיהוי מצד העותר נדחו.