עמ"נ 45683-10-24

תקציר

פסק הדין דן בערעורו של עובד זר בסיעוד המטפל במסירות במטופל ישראלי מזה שנים רבות. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור, שכן נסיבותיה של המערערת אינן מהוות טעמים הומניטריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד קבע בישראל. פסק הדין מדגיש כי פרשת מנדל, אליה התייחסו המערערים כתקדים, התבססה על נסיבות ייחודיות ואין לפרש אותה כשינוי מדיניות או קריטריונים לבחינת בקשות של עובדים זרים. המדיניות לגבי עובדים זרים בסיעוד היא קפדנית, ומטרתה להגביל את שהותם לתקופות מסוימות. גם התערבותו של בית המשפט בהחלטות הנוגעות למתן מעמד מוגבלת, במיוחד במקרים הנוגעים לשיקולים הומניטאריים, המחייבים פגמים חמורים בתהליך קבלת ההחלטות. במקרה דנן, המערערת לא הוכיחה פגמים אלה והחלטות הגורמים המקצועיים התקבלו לאחר שיקול דעת. בנוסף, המצוקה שתעמוד בפני המערערת עם חזרתה למולדתה אינה עולה כדי טעמים הומניטריים מיוחדים לפי הפסיקה, שעניינה נסיבות חמורות יותר. המסירות והמסירות שהפגינה המערערת ראויות לשבח אך אינן מצדיקות סטייה מהמדיניות שנקבעה. לפיכך, הערעור נדחה ללא כל הוצאות, תוך הכרה במסירותו ארוכת השנים של המערער לחולה.