בג"צ 10594/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי עתירה נגד פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה בעניין סכסוך כספי בין בעל עסק, העותר, לבין אחד מעובדיו לשעבר, המשיב. העותר, המנהל עסק העוסק בעיבוד ומכירת מוצרי בשר קפואים, האשים את המשיב, מוכר וקופאי שעבד בחנותם, בגניבת סכומי כסף גדולים. המשיב הודה בעבר בגניבת 117,000 ש"ח והורשע וחויב לפצות את העותר בהתאם. עם זאת, טען העותר כי המשיב גנב עד 2.2 מיליון ₪ והציג דפי בנק המראים סכומי כסף גדולים בחשבונות המשיב. בית הדין לעבודה מצא את ראיות העותר אמינות אך פסק לטובת המשיב בקובעו כי העותרת לא הוכיחה די הצורך את גניבת הסכום הניכר הנתבע. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. בית הדין הארצי לעבודה דחה את שני הערעורים, תוך שהוא מסכים עם הערכת הערכאה הנמוכה יותר את הראיות ומדגיש את נטל ההוכחה המוגבר הנדרש במקרים כאלה. לאחר מכן פנתה העותרת לבג"ץ בבקשה להתערב ולבטל את פסק דינו של בית הדין לעבודה. עם זאת, גם בג"ץ סירב להתערב, והדגיש את היקף התערבותו המצומצם בפסיקות בית הדין לעבודה ואת הנסיבות החריגות הנדרשות לביטול. בג"ץ הכיר בסכומי הכסף המשמעותיים הכרוכים בכך, אך הסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי העותר לא עמד בנטל ההוכחה. ההחלטה הייתה אפוא עובדתית, בהתבסס על הערכת הראיות שהוצגו, ולבג"ץ לא הייתה עילה להתערב. לפיכך, העתירה נדחתה.