תא"מ 922-10-20

תקציר

התובע, תושב הרצליה, הגיש תביעה קטנה נגד מפעיל חניון ציבורי בהרצליה, בטענה לגניבת רכוש אישי מרכבו בעת שחנה במגרש הנתבעת. התובעת דרשה פיצוי בסך 16,500 ₪ בגין ההפסד. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי לא ניתן להטיל עליה אחריות לגניבה. עיקר הטענות נסובו סביב פרשנותו של חוק שומרי החוקה, המגדיר שומר כמי שמחזיק כדין ברכוש שלא מכוח בעלותו, וקובע את אחריותם וחובותיהם של השומרים. בית המשפט בחן שלושה אפיקי אחריות אפשריים: חוק שומרי הסף, אחריות חוזית ואחריות נזיקית. לגבי הראשון, בית המשפט מצא כי הנתבע לא החזיק כדין ברכושו של התובע ולכן לא היה "שומר" על פי החוק. החניון היה ציבורי ופתוח, ללא פיקוח או שמירה אפקטיביים על כלי הרכב, ולכן לא יכול היה להיחשב כחניון סגור עם רמת שליטה גבוהה. בנוסף, התובעת לא שילמה עבור חניה, ובשלט בכניסה צוין בבירור כי למגרש אין אחריות לכל נזק או גניבה. במישור החוזי, דחה בית המשפט את טענת התובעת כי נכרת חוזה לפיו התחייבה הנתבעת לשמור על רכבו של התובע. תנאי השלט קבעו בבירור אחרת, והתובע לא קרא אותם או לא יכול היה באופן סביר. יתר על כן, אופיו של החניון והיעדר תשתיות אבטחה לא הצדיקו את ההנחה שהוא מספק שירותי אבטחה. באשר לאחריות הנזיקית, ציין בית המשפט כי התובע לא הוכיח את נזקו, הסתפק בעדותו שלו ובהצעת מחיר, ולא הגיש חשבוניות או קבלות בפועל. זאת ועוד, התובעת לא הסבירה די הצורך מדוע הימנעותה של הנתבעת ממתן שירותי שמירה או פיקוח מהווה הפרה של סטנדרט זהירות סביר. גם טענת התובעת כי היה על הנתבעים לספק ביטוח לכלי רכב חונים לא צלחה, שכן הדבר לא היה מחויב בהוראת חוק כלשהי, והנזק היה כלכלי גרידא. ככלל, בית המשפט קבע כי הנתבעים אינם אחראים לגניבה באף אחת מהעילות הנטענות והורה על מחיקת התביעה. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 9,700 ₪ בתוך 30 יום.