ת"א 44412-06-15

תקציר

הנתבעים טענו כי יש לדחות את טענות התובעים מחוסר עילה, שכן התובעים לא השתתפו ברכישת הקרקע המדוברת. התובעים, לעומת זאת, טענו כי תביעותיהם התמקדו בנימוקים המבדילים אותם ממושבים אחרים שהגישו תביעות דומות, דהיינו, זכויותיהם הנוכחיות שיש להכיר בהן ולרשום, והפיצוי שעליהם לקבל עם השבת הקרקע. בית המשפט קבע כי אין לדחות את הטענות מחוסר עילה, שכן הן דורשות בירור עובדתי ומשפטי, אשר יש לערוך בהליך העיקרי. עוד טענו הנתבעים כי עילת התביעה של התובעים התיישנה, וכי חל שיהוי ניכר בהגשת התביעה, שגרם להם נזק ראייתי בלתי הפיך. התובעים טענו כי עילת התביעה נולדה רק בשנים האחרונות, וכי השיהוי בהגשת התביעה היה מוצדק בשל השינוי ההדרגתי בהתנהגות הנתבעים. בית המשפט הסכים עם התובעים וציין כי יש לבחון את טענותיהם במסגרת ההליך העיקרי. מספר טענות נוספות הועלו על ידי הנתבעים, ובהן חוסר זיהוי מספק של הקרקע המדוברת, אי צירוף מסמכים רלוונטיים והיעדר יריבות בין הצדדים, אשר נדחו כולן על ידי בית המשפט. עוד טענו הנתבעים כי טענות התובעים בדבר כוונת המתיישבים הראשונים במושב אינן רלוונטיות, שכן התובעים לא היו המתיישבים הראשונים. בית המשפט קבע כי טענות אלה רלוונטיות לשלב הוכחת הטענה. זאת ועוד, הנתבעים טענו כי יש להעלות את טענות התובעים בדבר החלטות מנהליות בהליך מינהלי, וכי בית המשפט נעדר סמכות עניינית. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי המחלוקת העיקרית היא בעניין אזרחי הדורש בירור עובדתי. לבסוף, טענו הנתבעים כי האגודה מנועה מלהעלות טענות מסוימות בשל פסיקה קודמת של בית המשפט העליון. עם זאת, בית המשפט קבע כי פסק הדין האמור מחייב ויש ליישמו במקרה זה, אם רלוונטי, ולכן לא ניתן לחזור על טענה זו. השופטת סיימה את דבריה בקובעה כי על התובעים להגיש כתב תביעה מתוקן המפרט את גובה הפיצוי הנתבע, והורתה לנתבעים להגיש כתב הגנה מתוקן בהתאם. עלויות הבקשה היו אמורות להיקבע בסוף התהליך.