עמ"ה 706/05

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בשומות מס בין נישום לבין רשות המסים. הנישום טען כי זכותו לטעון את טענותיו נפגעה על ידי רשות המסים, טענה שהשופט דחה בקובעה כי לנישום היו הזדמנויות רבות להציג את טיעוניו והסבריו, אך לא עשה זאת באופן יעיל. השופט דחה גם את טענת הנישום כי רישומי הנהלת החשבונות שלו צריכים לפטור אותו מקנסות, בשל הימנעותו מהמצאתם על פי בקשה. המחלוקת העיקרית נגעה להפרש בלתי מוסבר בהון הנישום בין שתי הצהרות כספיות, שהוביל לשומת מס המבוססת על ההנחה כי הגידול נבע מהכנסות לא מדווחות. השופטת בחנה כל אחת מטענות הנישום לגבי שימושים, הסברים ומקורות הכנסה, קיבלה חלק מהן ודחתה אחרות. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת רשות המסים ברוב הסעיפים, אך קיבל חלקית את ערעור הנישום, מה שהוביל להפחתת הפרש ההון ולשומת מס נמוכה יותר למשך מספר שנים. הנישום חויב לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ לרשות המסים.