בע"מ 69209-01-25

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט העליון בעניין רשות הערעור ניתוח זה בוחן את פסק דינו של בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, בבקשת רשות הערעור (בע"מ 69209-01-25), תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים הפוטנציאליים שבאים לידי ביטוי בפסיקת בית המשפט. **עקרון משפטי בסיסי: כלל "הגלגול השלישי" ונסיבות חריגות** העיקרון המשפטי המרכזי העומד על הפרק בהחלטה זו הוא חוסר רצונו של בית המשפט העליון להעניק רשות ערעור כאשר התיק כבר נדון בשתי ערכאות שיפוטיות קודמות (בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי). זה מכונה בדרך כלל כלל "ההתגלמות השלישית". בית המשפט מדגיש כי ערעורים כאלה מותרים רק בנסיבות חריגות, במיוחד כאשר: * **מתעוררת שאלה משפטית עקרונית:** מדובר בסוגיה משפטית בעלת משמעות רחבה הדורשת בירור או פיתוח על ידי בית המשפט העליון, מעבר לעובדות הספציפיות של המקרה. * **יש למנוע עיוות דין:** הכוונה היא למצב שבו החלטת בית המשפט קמא כה פגומה או לא צודקת עד שהיא מחייבת התערבות של בית המשפט העליון לתיקון עוול משמעותי. **החלת העיקרון על המקרה** בית המשפט, בהחלטתו, מיישם עיקרון זה באופן ברור כדי לדחות את הבקשה מבלי לדרוש מהמשיבים להגיש תשובה. ההיגיון הוא רב פנים: * **מוגבל לנסיבות קונקרטיות:** בית המשפט קבע כי הבקשה מוגבלת לעובדות הספציפיות של הצדדים המעורבים ולא הציגה שאלה משפטית עקרונית המצדיקה ביקורת של בית המשפט העליון. * **סוגיה פרוצדורלית ביניים:** הערעור עסק בהחלטת ביניים במסגרת הדיון בבית המשפט קמא, במיוחד בנוגע להשמעת הקלטה. עניינים פרוצדורליים כאלה, במיוחד כאשר הם ברורים, אינם נחשבים בדרך כלל כעילה למתן רשות ערעור בשלב זה. * **מסקנות שונות של ערכאות קמא אינן מצדיקות ערעור:** ההחלטה מציינת במפורש כי העובדה שבית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי הגיעו למסקנות שונות באשר לקבילות ההקלטה אינה מהווה כשלעצמה עילה מספקת למתן רשות ערעור. זה מחזק את הרף הגבוה שנקבע להתערבות בית המשפט העליון. * **אין מניעה של עיוות דין:** בית המשפט לא השתכנע ששלילת רשות ערעור תוביל לעיוות דין. הדבר מצביע על כך שלדעת השופט, החלטת בית המשפט הנמוך, גם אם הייתה שנויה במחלוקת, לא הגיעה לרמה של חוסר הוגנות שתחייב את התערבות בית המשפט העליון. **חידושים משפטיים והיבטים פרוצדורליים** בעוד שההחלטה מסתמכת בעיקר על עקרונות שנקבעו, היבטים פרוצדורליים מסוימים מדגישים את היעילות השיפוטית ואת יישום התקנות הפרוצדורליות: * **דחייה על הסף:** יכולתו של בית המשפט לדחות את הבקשה "גם ללא צורך בתשובה" מעידה על חידוש פרוצדורלי שמטרתו לייעל את הליך הערעור על ידי זיהוי ודחייה מהירים של בקשות חסרות בסיס. זה חוסך משאבים שיפוטיים ומונע נטל על הצדדים שלא לצורך. * **תחולת תקנות סדר הדין האזרחי בענייני משפחה:** ההחלטה מציינת במפורש את תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, כבסיס לדחיית הבקשה. חשוב לציין כי תקנה זו חלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה מכוח תקנה 44 לתקנות בתי המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. הדבר מדגים את דבקותו של בית המשפט בכללים פרוצדורליים בתחומי משפט שונים ויישומם הפרגמטי, תוך הבטחת עקביות במסגרת הפרוצדורלית לבקשות רשות ערעור. * **היעדר צו להוצאות:** היעדר צו להוצאות, בהתחשב בכך שלא התבקשה תגובה, משקף גישה חסכונית להליך השיפוטי, במיוחד כאשר בקשה נדחית על הסף. **מסקנה** החלטת בית המשפט העליון במקרה זה מדגישה את מחויבותו להליך ערעור קפדני וממוקד. פסק הדין חוזר על הקריטריונים המחמירים למתן רשות ערעור, במיוחד בתרחישי "גלגול שלישי", ומדגיש את הצורך בשאלות משפטיות עקרוניות או במניעת עוולות משמעותיות. יכולתו של בית המשפט לדחות את הבקשה על הסף, הסתמכותו על תקנות פרוצדורליות רלוונטיות וטיפולו היעיל בעניין מלמדים על גישה פרגמטית לניהול שיפוטי. ההחלטה משמשת תזכורת ברורה למתדיינים כי רשות ערעור היא סעד חריג, ולא זכות אוטומטית, והיא תינתן רק כאשר מתקיימים נימוקים משפטיים או משפטיים משכנעים.