ב"ל 37392-09-20

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב זכאותה של התובעת, שהיא עובדת, לגמלת דמי שמירת הריון כמפורט בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי. על פי סעיף זה, על עובדת לעמוד בשני תנאים כדי להיות זכאית לגמלה: ראשית, על המעסיק לשלם עבורה דמי ביטוח, ושנית, עליה להיעדר מעבודתה בשל מצב רפואי הנובע מההיריון המסכן את האישה או את עוברה. "היום הקובע", כאמור בחוק, מתייחס ליום הראשון לשמירת ההיריון. במקרה ספציפי זה, היום הקובע מוסכם להיות 26 בינואר 2020. התובעת במקרה זה הועסקה כמזכירה במשרד רואי חשבון ופוטרה מעבודתה ביום 2.3.2020. המחלוקת המרכזית היא האם היעדרותה של התובעת מעבודתה ביום הקובע, 26.1.2020, נבעה מהצורך לשמור על הריונה. התובעת הציגה מסמכים רפואיים המעידים כי היא סובלת מהקאות, בחילות והיפראמזיס גרבידארום, מצב שחייב אותה לשמור על ההיריון. מסמכים אלה אושרו על ידי הרופא המטפל, ד"ר יעקב גרוס, שהמליץ על שמירת הריון החל מה-20 בינואר 2020 ועד הלידה. הנתבעת טענה כי לתובעת לא היה יום קביעה מאחר והיא לא עבדה מספיק זמן כדי להיעדר ולא סיפקה ראיות מספיקות להיעדרותה בשל סיבוכי הריון. מנגד, טענה התובעת כי התיק הרפואי שלה ואישורו של ד"ר גרוס מהווים הוכחה מספקת לצורך שלה להמשיך את ההיריון מיום 26.1.09 ואילך. בית המשפט בחן בהרחבה את המסמכים הרפואיים ואת הסמכתו של הרופא המטפל, ומצא כי הם תואמים את דרישות החוק. האישור נקבע כמבוסס, מנומק וניתן בזמן אמת, ובעל משקל משמעותי במקרה זה. משכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת והכיר בזכותה לקבל גמלת דמי שמירת הריון החל מיום 26.1.2020 ועד למועד לידתה הצפוי, 10.9.2020. עוד הודגש בפסק הדין כי יש להעדיף את הסתמכותה של התובעת על ההנחיות הרפואיות והמלצת הרופא המטפל להמשך הריונה. בסיכומו של דבר, תביעתה של התובעת התקבלה, והיא קיבלה גמלת דמי שמירת הריון לתקופה הנקובה. ההחלטה התקבלה על סמך הראיות המהימנות שהובאו, לרבות הסמכת הרופא המטפל, אשר תאמה את דרישות סעיף 58(1) לחוק הביטוח הלאומי.