רע"פ 7042/13

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא דבק בעיקרון לפיו רשות כזו ניתנת רק במשורה ובנסיבות ספציפיות כאשר מדובר בשאלה משפטית משמעותית או בסוגיה עקרונית רחבה, מעבר לאינטרסים הפרטיים של הצדדים. בית המשפט לא מצא עיוות דין או עוולה המצדיקים בחינה שלישית של עניינו של המבקש. במוקד הבקשה עמדה הערעור על חומרת עונשו של המבקש, שם הוא עבריין תנועה סדרתי בעל עבר של כ-60 הרשעות קודמות, לרבות ריבוי עבירות של נהיגה בשכרות. בית המשפט אישר כי טיעונים בדבר חומרת העונש לבדם אינם מצדיקים מתן ערעור אלא אם העונש חורג במידה ניכרת מהנורמות המקובלות, מה שלא היה המקרה כאן. נוכח הפרותיו המתמשכות של המבקש והסכנה הממשית הנשקפת ממעשיו – בעיקר כנהג מונית – תמך בית המשפט בפסיקות קודמות למאסר נוסף, וקבע כי העונשים עולים בקנה אחד עם אמות מידה משפטיות. העבירות החוזרות ונשנות של המבקש הדגישו את חוסר ההרתעה, והצדיקו את עמדתו הנחרצת של בית המשפט. הטענות בדבר עונשי מאסר מקבילים היו חסרות שחר בשל חומרת העבירות ועברו של המבקש. השתתפותו של המבקש בהליך שיקומי לא הצדיקה עונש מופחת, ובית המשפט הגיע למסקנה כי מאסר נוסף עשוי לתמוך בשיקומו בצורה יעילה יותר. משכך, בית המשפט לא מצא בסיס להמשך ההליכים המשפטיים ודחה את בקשת הערעור, ובכך חיזק את הצורך בנקיטת אמצעים מחמירים נגד נהיגה בשכרות למען שלום הציבור.