עמ"ש 31434-03-25

תקציר

**ניתוח משפטי מקיף של פסק דין בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעמ"ש 31434-03-25** **מבוא** הליך ערעור זה נוגע לבקשה לקיום צוואה שנערכה ביום 6.9.2005 על ידי המנוח י. ח. ז"ל. בית המשפט למשפחה בראשון לציון קיבל את בקשת המשיב (המבקש לקיום הצוואה) ודחה את התנגדות המערערת. בית המשפט המחוזי, בהרכב של שלושה שופטים, קיבל את הערעור בחלקו, החזיר את הדיון לבית משפט קמא, אך רק לצורך דיון מחודש בשאלת אותנטיות הצוואה, תוך אישור יתר קביעותיו של בית משפט קמא. **רקע עובדתי ומשפטי** המנוח י. ח. ז"ל נפטר ביום 22.11.2005. בצוואתו, חתומה על ידי שני עדים (שבינתיים נפטרו), הוריש את כל רכושו לבנו, המשיב. המערערת, אף היא בתו של המנוח, התנגדה לקיום הצוואה, בטענות עיקריות של התיישנות, שיהוי, מעורבות של המשיב בעריכת הצוואה, חוסר כשירות רפואית של המנוח בעת עריכתה, וזיוף הצוואה. **ניתוח משפטי** 1. **התיישנות ושיהוי:** * **התיישנות:** בית המשפט המחוזי, בדומה לבית משפט קמא, קבע כי בקשה לקיום צוואה אינה כפופה להתיישנות. קביעה זו תואמת את ההלכה המשפטית לפיה בקשות הנוגעות למעמד אישי, כמו בקשה לצו ירושה או צו קיום צוואה, נחשבות ל"תביעות חפצא" (in rem) ואינן מתיישנות. בית המשפט דחה את טענת המערערת, שביססה את טענת ההתיישנות על משך הזמן בין מחיקת הליך קודם להגשת הליך חדש. * **שיהוי:** שני הערכאות הכירו בכך שנפל שיהוי משמעותי בהתנהלותו של המשיב, הן בהגשת הבקשה הראשונה לקיום צוואה (חמש שנים לאחר פטירת המנוח) והן בהגשת הבקשה השנייה (כמעט שבע שנים לאחר מחיקת ההליך הראשון). עם זאת, גם המערערת לא פעלה באופן נחרץ להסדרת עניין צו הירושה. בית המשפט המחוזי אישר את קביעת בית משפט קמא כי השיהוי אינו מצדיק סילוק על הסף של הבקשה, אך השאיר פתוחה את האפשרות כי לשיהוי יהיה משקל ראייתי מסוים בהמשך הדיון. 2. **מעורבות המשיב בעריכת הצוואה:** * בית משפט קמא דחה את טענת המערערת למעורבות פסולה של המשיב בעריכת הצוואה, בהתבסס על גרסתו של המשיב כי לא היה נוכח במעמד החתימה או בשיחה המקדמית. בית המשפט המחוזי אישר קביעה זו, בהיותה בעיקרה קביעת עובדה המבוססת על ממצאי מהימנות. הוא פסק כי הנסיבות כפי שהוכחו אינן מספיקות כדי לפסול את הצוואה מכוח סעיף 35 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (הדרישה שלא תערך צוואה לטובת מי שהיה מעורב בעריכתה, כשהיא בכתב יד, או אם היה מעורב בעריכתה על ידי עורך דין. הדרישה אינה חלה באופן גורף גם כאשר הצוואה נחתמה בפני עדים). 3. **חוסר כשירות רפואית של המנוח:** * בית המשפט המחוזי אישר את קביעת בית משפט קמא לפיה המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח את חוסר כשירותו הרפואית של המנוח במועד חתימת הצוואה. למרות שעולות תהיות לגבי מצבו הרפואי של המנוח (מצב סיעודי, מינוי אפוטרופוס), וחוות דעתו של ד"ר גולדין (שנערכה כ-10 חודשים לפני הצוואה) אינה מפריכה בוודאות דמנציה, המערערת לא פעלה למצות את הליכי גילוי המסמכים הרפואיים ולא ביקשה מינוי מומחה רפואי, למרות שניתנה לה הזדמנות לעשות כן. 4. **אותנטיות הצוואה ונטל ההוכחה (החידוש המשפטי המרכזי):** * **היעדר צוואה מקורית:** טענה מרכזית של המערערת היא כי לא הוגשה צוואה מקורית, ועל כן יש לפסול אותה. בית משפט קמא הסיק, בהתבסס על כך שלא נפתח הליך להוכחת צוואה בהעתק (לפי תקנה 14(ב)(3) לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998), כי הצוואה המקורית הוגשה לרשם לענייני ירושה בשנת 2010 והיא אבדה במזכירות בית המשפט. בית המשפט המחוזי אישר את המסקנה כי הצוואה המקורית אבדה, וכי בהתאם לסעיף 68(ב) לחוק הירושה, ניתן להוכיח צוואה גם ללא הגשת המקור, אם זה אבד. * **נטל ההוכחה באמיתות הצוואה:** זוהי הנקודה המרכזית שבה התערב בית המשפט המחוזי. נקבע כי בית משפט קמא שגה בקביעתו כי הנטל להוכיח זיוף מוטל על המתנגדים, כאשר המקורית אינה בפנינו. בית המשפט המחוזי חידש ופסק כי כאשר יש ספק ממשי באמיתות הצוואה, ובפרט כאשר הצוואה המקורית אינה מוצגת, **נטל ההוכחה לתקינות הצוואה מוטל על המבקש לקיים את הצוואה (המשיב)**, ולא על המתנגדים להוכיח זיוף. נקבע כי יש להבחין בין מקרים בהם הצוואה תקינה על פניה ומבוססת על עדים, לבין מקרים בהם מתעורר ספק אמיתי, כגון היעדר המקור. בית המשפט המחוזי הפנה לפסיקות עקרוניות של בית המשפט העליון (ע"א 3186/97 נאק) ובתי משפט קמא (בע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים) המדגישות כי על התובע להוכיח את אותנטיות המסמך עליו הוא מבסס את תביעתו, ובכלל זה חתימת המצווה. * **החזרת הדיון:** לאור האמור, בית המשפט המחוזי החזיר את הדיון לבית משפט קמא, **אך ורק לצורך בחינה מחודשת של שאלת אותנטיות הצוואה על ידי המשיב**, וזאת תוך מתן אפשרות לצדדים להביא ראיות נוספות. 5. **היבטים פרוצדורליים:** * **אי צירוף כל היורשים לערעור:** בית המשפט המחוזי ציין, בהערת אגב, כי המערערת לא צירפה לערעורה את יתר היורשים, למרות שהיו צד להליך בבית משפט קמא, ובכך פעלה בניגוד לתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. * **חקירת בא כוח המשיב:** בית המשפט המחוזי העיר כי בית משפט קמא לא איפשר לבחון את האפשרות לזמן את בא כוח המשיב לחקירה בנוגע לנסיבות חתימתו כ"נאמן למקור" על העותק, ולגבי טענתו כי ראה את המקור. נקודה זו נותרה פתוחה לשיקול דעת בית משפט קמא בהליך החוזר. **חידושים משפטיים** * **הבחנה בין סוגי צוואות והשפעתה על נטל ההוכחה:** החידוש המרכזי בפסק דין זה הוא ההבחנה המפורשת שהונחה לגבי נטל ההוכחה באמיתות צוואה. כאשר צוואה אינה מקורית, או כשמתעורר ספק ממשי באותנטיותה, הנטל מוטל על מבקש קיום הצוואה להוכיח את תקינותה, ולא על המתנגד להוכיח זיוף. הדבר מחייב יישום מעשי של עקרונות הנטל הראייתי הקבועים בפסיקה, במיוחד כאשר המקור אינו מוצג. * **החשיבות של המקוריות בצוואה:** פסק הדין מדגיש את חשיבותה של הצוואה המקורית, גם אם ניתן להתגבר על היעדרה במקרים מסוימים. היעדרה מחליש משמעותית את מעמדו של המבקש ומעביר אליו את הנטל להוכיח את תקפותה. * **שיהוי כגורם ראייתי:** אף שהשיהוי לא הוביל לסילוק על הסף, הדגש של בית המשפט המחוזי על כך שהשיהוי עשוי להיות בעל משקל ראייתי, מחזק את הפרקטיקה המשפטית לפיה התנהלות הצדדים לאורך זמן נבחנת באופן מהותי. **מסקנות** בית המשפט המחוזי החזיר את הדיון לבית משפט קמא, אך לא בשל כלל הטענות, אלא אך ורק כדי לבחון מחדש את שאלת אותנטיות הצוואה. הקביעות הנוגעות להתיישנות, שיהוי, מעורבות של המשיב, וחוסר כשירות רפואית, נותרו על כנן. החידוש המשמעותי הוא בהעברת הנטל להוכחת אותנטיות הצוואה אל המשיב, לאור היעדר הצוואה המקורית והתעוררות ספק אמיתי. פסק הדין מהווה דוגמה ליישום מדוקדק של עקרונות הנטל הראייתי והחשיבות של הליך הוכחה תקין, במיוחד בנוגע למסמך כה מהותי כמו צוואה.