ע"א 3196/01

תקציר

במקרה משפטי זה, בחן בית המשפט את השאלה האם יש להטיל על העמלה שהרוויחה סוכנות בשיעור מס אפס. העמלה הייתה עבור שירותים שניתנו הן לספק שוויצרי והן ללקוחות ישראלים. בית המשפט שקל לפצל את העמלה לחלקים זכאים ובלתי זכאים לשיעור מס אפס, אך לא מצא בסיס חוקי לכך, מה שהוביל לדחיית הערעור. המערער חויב לשאת בהוצאות המשיב בסך 20,000 ₪. השופט א' ריבלין תמך בעמדתה של השופטת חיות, והסכים כי החברה השוויצרית היא המקבלת העיקרית של שירותי המערערת, ובכך מזכה את העסקה במס ערך מוסף אפס לפי הדין הרלוונטי. מערכת היחסים בין הספק, המערערת והלקוחות הישראלים הייתה מורכבת, וכללה מגבלות שקבע הספק על תמחור ועמלות, מהן עולה כי המערערת שירתה בעיקר את הספק הזר ולא את הלקוחות המקומיים. סעיף בלעדיות בחוזה תמך אף הוא בדעה זו, והדגיש את אופיים המשני של השירותים הניתנים ללקוחות ישראלים. השופט ריבלין ציין כי המערערת אפשרה שיווק ולא יבוא של המוצר, תוך שהוא מאתגר את סיווג העסקה על ידי המשיבה ומדגיש את אופייה הדואלי של שירותי יצוא פוטנציאליים. החלטת הרוב, התואמת את פסק דינה של השופטת חיות, התקבלה סופית ב-2 בפברואר 2004.