עע"מ 5817/19

תקציר

הערעור בתיק זה נדחה בשל אי עמידה בתנאים הנדרשים לאישור תובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. השאלה המרכזית הייתה האם קיימת קבוצת נישומים בעלת עילת תביעה נגד עיריית ראשון לציון, כנדרש בסעיפים 8(א)(1) ו-8(א)(2) לחוק. המערערת, שטענה לדרישות בלתי צודקות לארנונה רטרואקטיבית, לא הצליחה להוכיח קיומה של קבוצה שנפגעה באופן דומה, ורק הציגה שני מקרים שבהם הושגו הסדרים. בית המשפט ציין כי המערערת נשאה בנטל ההוכחה ולא ביססה לכאורה טענה של התנהלות פסולה נרחבת מצד העירייה. הטענה להעביר את נטל ההוכחה לעירייה, בשל חוסר סימטריה במידע, נדחתה כבלתי מוצדקת, מה גם שהמערערת לא השתמשה בכלים פרוצדורליים לגילוי מסמכים. יתר על כן, ההבחנה בין הנישומים לגבי נסיבות חיוביהם הפכה את העניין ללא מתאים לתביעה ייצוגית, שכן היה צורך בבירורים פרטניים כדי לקבוע את כשרותו של כל אישום. בנוסף, חובו האישי של המערער נחשב משמעותי דיו כדי לנקוט בהליכים משפטיים נפרדים. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי הבקשה אינה עומדת בדרישות החוק, דחה את הערר והורה למערערת לכסות הוצאות בסך 10,000 ₪ לעירייה. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי כל השופטים המעורבים, והדגישה את החשיבות של קביעת קריטריונים ברורים בהמשך להליך בתובענות ייצוגיות.