ת"א 61177-02-22

תקציר

התובע והנתבע חתמו על מסמך שבכוונתו לחייב את שני הצדדים בהסכם מכר לנכס מסחרי. התובע תבע את הנתבע בגין הפרת חוזה, ודרש פיצוי בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם הראשוני. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי המסמך החתום, או המזכר, הוא הסכם מחייב מבחינה משפטית. השופטת ביססה החלטה זו על רצינות המשא ומתן, על בהירות תנאי המסמך ועל כוונתם האובייקטיבית של הצדדים ליצור הסכם מחייב. כמו כן, השופט מצא כי הנתבע פעל בחוסר תום לב ועיכב את העסקה באופן בלתי סביר. טענת הנתבעת כי היעדר הסכם מפורט על תנאי התשלום עצר את ההליך נדחתה, שכן השופטת קיבלה את גרסת התובע לאירועים וראתה בהתנהגות הנתבעת הפרה יסודית של התזכיר. עם זאת, השופט לא קיבל את תביעת התובע לנזקים נוספים, בנימוק של חוסר מאמץ למתן הפסדים והיעדר ראיות מספיקות לעלויות נוספות. כתוצאה מכך, השופט הורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך 92,400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כמו כן נפסק לתובע החזר חלקי של הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. השופט דחה את בקשת התובע כי הנתבע יכסה את שכר טרחת השמאי של התובע. לשני הצדדים יש זכות לערער על פסק הדין בתוך 60 יום.