דב"ע לג/4 - 2

תקציר

פסק הדין מתייחס לתחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה, וקובע כי הוא משתרע מעבר ל"שעות עבודה בפועל" על כל שעות העבודה הזמינות של עובד לעבודה, ומשקף את המונח המוגדר בחוק "שעות עבודה". במקרה היה מעורב נהג אמבולנס שהיה בכוננות ונדרש לתעד כל אחת מנסיעותיו. בית הדין בחן האם החוק חל, תוך התמקדות בשאלה האם היה למעסיק פיקוח אפשרי על שעות העבודה של העובד, כאמור בסעיף 30(א)(6). בית הדין הגיע למסקנה כי הפיקוח אכן אפשרי ויעיל, ויעידו על כך רישומי חובה כמו יומן נהג ודוחות חודשיים, והחוק נועד להגן על עובדים מפני עבודה מופרזת ללא מנוחה מספקת. בסופו של דבר ביטל בית הדין את החלטת בית הדין האזורי שהחריגה את העובד מההגנות הקבועות בחוק בשל חוסר פיקוח לכאורה. הערעור התקבל באופן חלקי, ואישר כי החוק חל על נהג האמבולנס, והתיק הוארך להמשך הליכים. תביעות הנוגעות לפערי שכר נדחו מחוסר ראיות מספיקות, ולא נפסקו הוצאות, אם כי אגרת הערר בגין החלק שנפטר הייתה אמורה להיות משולמת על ידי המועצה המקומית.