ע"פ 8287/05

תקציר

במקרה הנדון, המערער, שהורשע ברצח בכוונה תחילה ונידון למאסר עולם, ביקש ערעור בעילה של הגנת אי שפיות או עונש מופחת בשל מחלת נפש. ההרשעה הראשונית התבססה על ראיות, לרבות עדותו של עד ראייה והודעותיו של המערער עצמו. למרות שסבל מסכיזופרניה, נקבע בבדיקות רפואיות כי המערער לא היה במצב פסיכוטי בעת הרצח. מחוות דעתו של ד"ר ניקולאי קוסוב, שהייתה חביבה על בית המשפט, עולה כי המערער היה מודע למעשיו ויכול היה לשלוט בהם, למרות מחלתו הנפשית. חוות דעתו המאוחרת של ד"ר גיל זלצמן הצביעה על קשר אפשרי בין מצבו הנפשי של המערער לבין העבירה, אך בסופו של דבר היא הייתה פחות משכנעת בעיני בית המשפט בשל העיתוי וההסתמכות על הנחות ולא על תצפיות מיידיות. התנהגותו של המערער לפני ואחרי הרצח אורגנה, דבר שערער עוד יותר את טענתו לאפיזודה פסיכוטית במהלך ביצוע העבירה. בית משפט קמא קבע באופן עקבי כי התקיימו כל היסודות להרשעה ברצח בכוונה תחילה, ולא הוכח קשר סיבתי ממשי בין מחלתו של המערער לבין מעשיו הפליליים. ערכאת הערעור אישרה החלטה זו, וקבעה כי עניינו של המערער אינו עומד בדרישות החוק להגנת אי שפיות הדעת או להקלה בעונש לפי הסעיפים הרלוונטיים לחוק העונשין, התשכ"ז-1967. לפיכך נדחה הערעור, ואישר את ההרשעה ואת מאסר העולם.