ת"א 8193/06

תקציר

הנאשמים נמצאו רשלנים בשלוש דרכים. ראשית, במסרים שהעבירו למשתתפים שלא תאמו את אתגרי המסע, והמעיטו בסכנות הטיול. שנית, בבחירת המשתתפים, שכן כושרם הגופני של המשתתפים המבוגרים לא נבדק בקפידה. ושלישית, והכי חשוב, באי עצירה ותצפית על הנהר לפני הכניסה למהירות, כמתוכנן. למשתתפים נאמר כי הטיול מיועד לאנשים בעלי יכולת גופנית בסיסית וכי נפילה למים אינה מסוכנת, מה שלא היה נכון. הנאשמים גם לא בחרו כראוי את המשתתפים, שכן הם לא העריכו אם הכושר הגופני של המשתתפים מתאים למסע. הרשלנות העיקרית, עם זאת, הייתה אי עצירה ותצפית על הנהר לפני הכניסה למהיר, מה שגרם לתאונה. המדריכים הסתמכו על מידע לא אמין, ולא נקטו באמצעי הזהירות הנדרשים, למרות הסיכונים הטמונים בנהר. הנתבעים טענו כי המנוח נטל על עצמו את הסיכון מרצונו, אך בית המשפט דחה טענה זו. המשתתפים, לרבות המנוח, לא קיבלו על עצמם את הסיכון המוגבר שנוצר כתוצאה מרשלנות הנתבעים. כמו כן, סעיף בטופס ההרשמה עליו חתמו המשתתפים, אשר פטר את הנתבעים מכל אחריות, נמצא חסר תוקף. התובעים, אלמנתו וילדיו של המנוח, תבעו פיצוי בגין אובדן השתכרותו של המנוח, ובית המשפט פסק להם סכום גלובלי של 350,000 ₪ עבור הרווחים שאבדו במהלך "השנים האבודות", בתוספת 25,000 ₪ עבור הוצאות קבורה ו-650,000 ₪ עבור כאב וסבל. סכומים אלה ישולמו לתובעים, בניכוי קצבת שארים, בצירוף שכר טרחת המומחה של התובעים ושכר טרחת עורך דין בסך 180,000 ₪.