עת"מ 18637-12-13

תקציר

העותרת ערערה על החלטת המשיבה לפטור חוזה מחובת מכרז פומבי, בטענה כי היא אינה חוקית. המשיבים טענו כי העתירה הוגשה בשיהוי וכי הסכם ביניים שנחתם ביניהם מהווה מעשה שלא ניתן לבטלו. עם זאת, בית המשפט מצא כי העתירה הוגשה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק וכי הסכם הביניים אינו מצדיק את דחיית העתירה. מטרת המכרזים הציבוריים היא לשמור על טוהר המידות, להפיק תועלות כלכליות ולהגן על שוויון הזדמנויות. בית המשפט קבע, כי ההחלטה לפטור את החוזה ממכרז פומבי פוגעת בעקרונות אלה, שכן היא התבססה על ניסיונה של המשיבה ולא על יכולתה, שהיא דרישת הסף לפטורים אלה. זאת ועוד, ההחלטה התקבלה על בסיס עובדתי חלקי, תוך השמטת מעורבותה של העותרת בהכנת הצעתה של ישראל לאירוח הכנס והעמדה הקודמת לפיה ייערך מכרז. בנוסף, טיעון חדש שהוצג במהלך הדיון, לפיו ההתקשרות הייתה לפי דרישת הפדרציה, נעדר ראיות ואינו עולה בקנה אחד עם טענות אחרות. מאחר שההחלטה לא הייתה מוצדקת משפטית או עובדתית, היא פגעה באופן משמעותי בעקרונות דיני המכרזים ודינה להתבטל, תוך חיוב המשיב לערוך מכרז פומבי. משכך, העתירה התקבלה על הסף, והביאה לקבלת העתירה ולפסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪ לעותרת.