ת"א 33857-01-13

תקציר

השופט דחה את תביעת התובע נגד הנתבע השני, לבייב, בשל סעיף שיפוט זר ייחודי בהסכם הפשרה משנת 2011, המעניק לבית המשפט העליון האנגלי סמכות שיפוט בלעדית בכל מחלוקת הנובעת מההסכם. החלטה זו מבוססת גם על עקרון כיבוד החלטות של בתי משפט זרים. למרות שהתובע הגיש תחילה תביעה נגד הנתבע הראשון, לזר, בבית משפט ישראלי, ולאחר מכן תיקן אותה כך שתכלול גם את לבייב, השופט שקל את הנסיבות שבהן נעשה התיקון, וסבר שהן טקטיות ואף מרמות, במטרה לעקוף את סעיף השיפוט. כמו כן, עיכבה השופטת את ההליכים נגד הנתבע הראשון, לזר, עד לקבלת החלטה בבית המשפט האנגלי בשאלת פרשנות הסכם הפשרה משנת 2011 ותחולתו על לזר, שלא הייתה חתומה על ההסכם. השופטת הדגישה כי בית המשפט הישראלי אינו צריך לשמש כערכאת ערעור על החלטות של בתי משפט זרים מוסמכים וכי אין לאפשר לתובע לעסוק ב"קניות בפורום". התובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך 25,000 ₪, והמזכירות הונחתה לדחות את התביעה כנגד הנתבע השני.