בר"מ 8740/23

תקציר

שלושה אחים ירשו מרתף מאמם המנוחה בשנת 2011 וחויבו בארנונה על ידי עיריית פתח תקווה עבור הנכס. האחים התנגדו לחיובי המס וטענו כי אין להטיל עליהם את האחריות לתשלום המסים, שכן המשיבים הם אלה שהחזיקו במרתף. מנהל הארנונה בעירייה דחה את ההתנגדות, מה שהוביל את האחים להגיש ערר לוועדת הערר הכללית של עיריית פתח תקווה. ועדת הערר דחתה את ערעורם, מה שגרם לאחים להגיש תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד. בית המשפט המחוזי פסק גם נגד האחים, מה שגרם להם להגיש בקשה לחופשה כדי לערער בערכאה גבוהה יותר. המבקשים טענו כי פסקי הדין הקודמים התעלמו מכך שהמשיבים היו הבעלים של לפחות 50 מ"ר מהמרתף וכי העירייה הייתה מודעת לסכסוך הבעלות. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי הבקשה לא עוררה שאלות עקרוניות או חשש לעיוות דין. קביעת הזכויות הקנייניות במרתף הייתה ממצא עובדתי, והחלטות הערכאות הנמוכות היו מבוססות. משכך, דחתה השופטת את בקשת רשות הערעור, מבלי לשמוע כלל את צד המשיבים. לדברי השופטת, זו הייתה דרך הפעולה הראויה, בהתחשב באופי העובדתי והמעשי של המחלוקת.