ע"פ 1867/01
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין דוחה את הערעור על החלטת שופט שלא לפסול את עצמו מתיק למרות שאוים על ידי נאשם. בית המשפט מכיר בחומרתם של איומים כאלה על ההליך השיפוטי ועל שלטון החוק. עם זאת, היא מדגישה כי איומים לבדם אינם פוסלים שופט באופן אוטומטי וכי החלטות כאלה צריכות להתבסס על נסיבות חריגות וחשש ממשי למשוא פנים. במקרה זה, המידע שהוצג בפני השופטים על האיומים לא נחשב לעילה מספקת לפסילה, שכן הוא לא היה חלק מהראיות הקבילות. קביעה אחרת, טוען בית המשפט, עלולה לאפשר לצדדים לתמרן את ההליך השיפוטי באמצעות הפצת איומים לפטור את עצמם משופטים לא רצויים. במקום זאת, חזקת משוא הפנים עדיפה, ונטל ההוכחה מוטל על הצד הטוען אחרת. הפסיקה האמריקאית בנושא תומכת בעמדה זו. לבסוף, פסק הדין מציין כי יש להתייחס בזהירות לטענות של פסילה על יסוד מראית עין של צדק והן אינן ישימות במקרה זה. לפיכך הערעור נדחה.
חקיקה מקושרת
ע"פ 1867/01 ארמונד מיארה נ' מדינת ישראל, עליון (20.5.2001)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.