עת"מ 42033-08-20

תקציר

העותר, שהוא משפחה מרובת ילדים ובעיות רפואיות, מבקש לערער על מדיניות הקצאת הדיור הציבורי של המשיבים. באופן ספציפי, היא שואפת לשנות את שיטת התורים הנפרדת, המארגנת רשימות המתנה על בסיס רצפת הדירה, וטוענת למערכת המבוססת אך ורק על ותק ההמתנה וגודל הדירה. כן מבקשת העותרת לחייב את המשיבים להציע לה את הדירה המתאימה הראשונה שתתפנה ברעננה, בטענה כי השיטה הנוכחית אינה שוויונית וגורמת עוול. עם זאת, בית המשפט מוצא כי המדיניות הקיימת סבירה ולא ניתן לראות בה בלתי שוויונית ללא ראיות מספיקות לתמיכה בטענה זו. השופטת מדגישה כי שינוי המדיניות אינו בגדר התערבות בית המשפט, מה גם שלא הוגשה פנייה פורמלית למשיבים. זאת ועוד, בקשת העותרת לדירות ספציפיות ברעננה נדחית, שכן המשיבים מספקים הצדקות לאכלוס הנוכחי של דירות אלה או לאי התאמתן לגודל המשפחה ולצרכיה של העותרת. השופט מתייחס גם להקצאת דירות הקרקע ומסביר כי הן אינן מיועדות רק לנכים המרותקים לכיסא גלגלים אלא גם למשפחות עם מצוקה רפואית הזקוקות למגורים בקומת הקרקע. נמצא כי המשיבים לא יישמו זאת כראוי. עם זאת, גם העתירה לסעד בעניין זה נדחית, שכן רכישת דירות אלה הופסקה בשל אילוצים תקציביים. השופט דן בהרחבה בסעדים השונים המבוקשים על ידי העותר ובסופו של דבר דוחה את העתירה, בעיקר בשל היעדר הצדקה להתערב במדיניות המשיבים ובשיקול דעתם. עם זאת, השופט פוסק לטובת העותרת בעניין הסיוע בשכר דירה, ומבטיח כי היא תקבל את מלוא הסכום לו היא זכאית. חרף דחיית העתירה, מצווים המשיבים לשאת בהוצאות העותר, תוך הכרה במאמץ ובהצלחה החלקית בהשגת הזכאות לדיור.