ע"פ 8867/10

תקציר

פסק הדין, שניתן על ידי השופט י' דנציגר, דחה את הערעור על הרשעתו של המערער ברצח. בית המשפט המחוזי מצא בעבר את המערער אשם מעבר לכל ספק סביר, בהתבסס על תשתית ראייתית מקיפה. הטענות העיקריות שהעלתה ההגנה בערעור נגעו לקבילות ומשקל הודאות המערער, כמו גם לראיות נסיבתיות שונות. ראשית, בית המשפט קבע כי ההודאות ניתנו באופן חופשי ומרצון, ללא שימוש באמצעים פסולים מצד החוקרים. החוקרים אמנם הלכו על קו דק בכך שרמזו על פוטנציאל לאישום קל יותר, אך הוא לא חצה את הגבול המותר כדי להצדיק פסילה. בנוסף, טענת המערער כי לא היה מודע לזכותו להיוועץ בעורך דין במהלך החקירה הראשונה סותרת את חומר הראיות. שנית, בית המשפט בחן את טענותיו של המערער בדבר המשקל המיוחס להודאותיו. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי ידיעתו של המערער על פרטים ספציפיים של הרצח מצביעה על מעורבותו הישירה. עוד קבע בית המשפט כי תיאורי הדקירה עולים בקנה אחד עם חוות הדעת הפתולוגית. שלישית, הראיות הנסיבתיות, לרבות מניעיו של המערער, מכתבים שנמצאו במחשבו ומצבו הרפואי, נבדקו כולם ביסודיות ונמצאו תומכים במסקנותיו של בית המשפט המחוזי. המניע לרצח, שנבע מאהבתו הנכזבת של המערער, נתמך במספר ראיות עצמאיות. בית המשפט הגיע למסקנה כי הראיות המקיפות והמפלילות לא הותירו ספק סביר באשמתו של המערער, וטיעוני ההגנה לא הצדיקו סטייה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. השופט זילברטל והשופט א' שהם הסכימו עם פסק הדין.