עב"ל 12087-08-11

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותו של חוק מתקן הנוגע לתשלום קצבת זקנה ללא תנאי על ידי המוסד לביטוח לאומי. החוק האריך את התקופה שבה ניתן לתבוע תשלומים רטרואקטיביים מ-12 ל-48 חודשים, אך רק לגבי תביעות שהוגשו בתוך 48 חודשים מכניסת החוק לתוקף. המערערים טענו כי פרשנות החוק על ידי המוסד לביטוח לאומי הייתה מפלה ויצרה מצב שבו מי שהגיש תביעות מעט מחוץ לחלון זה של 48 חודשים זכה ליחס בלתי הוגן. הם סברו כי יש לפרש את החוק כך שיכלול גם את כל מי שהגיש תביעות מיום 1.3.2005 ואילך. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, וקבע כי לשון החוק ברורה ועולה בקנה אחד עם תכלית התיקון. בית המשפט הכיר בכך שתמיד תהיה מידה של שרירותיות ביישום חוקים חדשים או שינויי מדיניות, וכי כוונת המחוקק היא להיטיב עם מי שאיחר בהגשת תביעות בשל חוסר מודעות לזכויותיו. מאחר שתביעת המערערת הוגשה לפני חלון הזמן של 48 חודשים, קבע בית המשפט כי הוראות החוק המתקן אינן חלות, ודחה את הערעור, תוך שהוא מאשרר את ההחלטה המזכה את המערערת בפירעון של 12 חודשים בלבד.