ת"ד 8837-10-19

תקציר

השופט פסק לטובת הנאשם, והגיע למסקנה כי התביעה לא הביאה ראיות מספיקות, ולו לכאורה, להוכחת אשמתו של הנאשם בעבירת התנועה הנטענת של אי איתות לפני פנייה. השופט הדגיש כי ראיות התביעה, לרבות עדויות השוטרים המעורבים ועדי הראייה "המשמעותיים", לא הבהירו די הצורך את נסיבות תאונת הדרכים. יש לציין כי עדויות השוטרים לא היו עקביות וחסרות פרטים מהותיים, ולא שפכו אור על סיבת התאונה. זאת ועוד, עד הראייה, שהגיע לכאורה למקום זמן קצר לאחר התאונה, הודה בחקירתו הנגדית כי לא היה עד בפועל לתאונה ולא יכול היה לקבוע אחריות. השופט הדגיש כי גם אם בית המשפט היה מאמין באופן מלא לראיות התביעה, עדיין לא היה די בהן כדי לבסס את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. לפיכך זוכה הנאשם מהאישומים, כאשר השופט הדגיש כי החלטה זו אינה משקפת את מהימנות או משקל הראיות אלא את חוסר יכולתה של התביעה לעמוד בנטל ההוכחה. פסק הדין הדגיש גם את אי הסדרים וחוסר העקביות הפרוצדורליים בחקירה, לרבות תנועת כלי רכב לפני הגעת בוחן התנועה, והעלה חשש לתקינות ההליך.