ע"פ 6890/04

תקציר

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הרשיע את המערער באונס ובאיומים, וגזר עליו שש שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, על סמך עדויות המתלוננת ועדים נוספים. המתלוננת, חיילת צה"ל שעלתה לבדה לישראל, טענה כי במהלך ביקור בשנת 2003 בבית חברה, אנס אותה המערער למרות ביטויים ברורים של אי הסכמה. המערער טען כי יחסי המין היו בהסכמה, בתמיכת העדה אירנה, אשר חשה רגשות כלפיו ומסרה עדות סותרת המצביעה על אינטימיות הדדית. השופטים נחלקו זה בזה: השופטים אבידה ואזולאי מצאו את המערער אשם, משוכנעים בחוסר עקביות שהוסבר על ידי פחדה ומצוקתה של המתלוננת, ואילו השופט אלון טען לזיכוי, תוך ציון היבטים לא מהימנים בגרסתה ועדויות תומכות להגנה, לרבות נהג מונית שראה את המתלוננת רגועה ולא רגשית לאחר האירוע. ערכאת הערעור עמדה בפני האתגר של הערכת מהימנות ללא התרשמות עדים ממקור ראשון, ובסופו של דבר הטילה ספק בגרסתה של המתלוננת בשל הסתירות והיעדר התנגדות פיזית מצידה. ההתנגדות הצביעה על כך שהרף המשפטי להרשעה – הוכחה מעבר לכל ספק סביר – אינו מתקיים, וקרא לזיכוי בשל ספקות מתמשכים. מנגד, בערעור שכנגד נטען להחמרת העונש בשל עברו הפלילי של המערער, אך עמדה זו הפכה למעוותת נוכח ערעור ההרשעה. השופט ריבלין, בהתנגדותו, הדגיש את תפקידה של הטראומה הנפשית בהשפעה על אמינותה של המתלוננת ואישר מחדש את האמון בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, תוך שהוא תומך בקיום ההרשעה.