ע"א 331/74

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור ולערעור שכנגד על מימוש שישה שיקים נדחים שהוציאה המערערת למשיב כפירעון הלוואות. השאלה המרכזית הייתה מתי מתחילה תקופת ההתיישנות על שיקים אלה, כאשר המערערת טענה כי היא צריכה להיות ממועד ההנפקה או לחילופין, ממועד סגירת חשבון הבנק, ואילו המשיב טען כי היא צריכה להיות מהמועדים הנקובים בשיקים. בית המשפט העליון קבע כי תקופת ההתיישנות מתחילה מהמועדים המוסכמים ולא לפני כן, שכן המשיב הסכים לדחות את הצגת השיקים לפירעון. בית המשפט קבע, כי תכליתו של סעיף 73א לפקודת השטרות, המשווה שיקים נדחים לשיקים רגילים, אינה להעניש את המקבל על הסכמתו לדחות את מועד הפירעון אלא להבטיח שימוש בשיקים כאמצעי תשלום מיידי. השופט עציוני הדגיש כי אין להעניש את רצונו הטוב של המשיב באי הצגת השיקים באופן מיידי. באשר לערעור שכנגד על ניכוי של 1,000 ש"ח מאחד השיקים, פסק בית המשפט לטובת המשיב וקבע כי אין לנכות את הסכום. לבסוף החליט בית המשפט כי המשיב זכאי לקבל חלק מהוצאותיו בהתחשב בכך שזכה ברוב תביעותיו. ממלא מקום הנשיא זוסמן והשופט כהן הסכימו עם פסק דינו של השופט עציוני, כאשר השופט כהן ציין כי אין די ראיות כדי להסיק הפרת הסכם לגבי אחד השיקים. משכך, נדחה הערעור העיקרי, התקבל הערעור שכנגד, ובוטל הניכוי בסך 1,000 ש"ח. המערער חויב לשאת בהוצאות הערעור והערעור שכנגד.