בג"צ 501/80

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך בין עותר, משיב ואדם שלישי – כולם מועמדים לכנסת התשיעית באותה רשימה. ביניהם נכרת חוזה, לפיו העותר יתפטר מהכנסת לאחר שנה, ויפנה את מקומו למשיב. המשיב מצידו יתפטר כעבור שנה, ובכך יאפשר למועמד השלישי למלא את מקומם. העותר אישר את סיום העסקה אך המשיב סירב להתפטר, מה שגרם לעותר להגיש עתירה. העותרת טענה כי התפטרותם נעשתה במרמה, שכן למשיבה לא הייתה כל כוונה לקיים את חלקה בחוזה. בג"ץ קבע כי יש לדחות את תביעת העותר. בית המשפט קבע, כי אין בכוונותיו הפנימיות של אדם כדי לשלול את תוקפו של חוזה, והחלטת המשיב שלא לקיים את סיום העסקה אינה מבטלת את ההסכם או את התפטרות העותר. בנוסף, תוכנו של החוזה נוגד את תקנת הציבור, שכן הוא נועד לשנות את תוצאות הבחירות באופן חד צדדי. יתר על כן, חוקיות התפטרותו של העותר אינה תלויה בתוקפו של החוזה. ההתפטרות עצמה היא פעולה משפטית, והמניעים מאחוריה אינם נבחנים בחוק. לפיכך, התפטרותו מרצון של העותר, יחד עם חלוף 48 שעות ללא פסילה, משמעותה הפסקת חברותם בכנסת. השופט כהן הדגיש את הצורך בפעולה מהירה בעניינים אלה, וקבע כי חודשים של חוסר מעש משמעם השלמה עם המצב. השופטת בן-פורת, אף שהכירה בפוטנציאל המרמה של התנהלות המשיב, הסכימה עם הדחייה, בנימוק של היעדר ראיות קונקרטיות ושיהוי הפעולה של העותר.