ע"א 507/61

תקציר

המקרה, דליה בן חיים נ' א. רזניק, עסק בתביעת בת קטינה למזונות מאמה. הבת, שיוצגה על ידי סבה, טענה כי אמה יכולה להרשות לעצמה לשלם עבור מזונותיה. האם, שהתגרשה מאביה של הבת ונישאה בשנית, טענה כי היא עקרת בית ללא הכנסה משלה. בית המשפט המחוזי בחיפה פסק בעבר לטובת הבת, ופסק לה 40 ל"י לחודש כמזונות, החלטה שהאם ערערה עליה. בית המשפט העליון, בהרכב השופטים ברנסון וכהן, קיבל את הערעור. בית המשפט קבע כי על פי הדין העברי האם מחויבת לשלם מזונות לילדיה הקטינים רק מצדקה, והבת לא הוכיחה כי אמה יכולה להרשות לעצמה לשלם עבור מזונותיה. יתר על כן, בית המשפט הסביר כי דין התורה, ולא החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), יצר את החובה על הורים לפרנס את ילדיהם הקטינים. מאחר שלא הוכח שרמת החיים של האם מספיקה לכיסוי הוצאות הבת, התקבל הערעור והתביעה נדחתה. בהחלטה הודגש כי מצבה הכלכלי של האם אינו תלוי בהכנסות בעלה, וטענות פורמליות בדבר סמכות שיפוט ויריבות לא נחשבו מתאימות במקרה זה.