ב"ל 10601-01-21

תקציר

המחלוקת נסובה סביב השאלה האם תנאי עבודתו של התובע גרמו לפגיעה בצוואר באמצעות מיקרוטראומה. התובע, שעבד במחלקת הפיקוח, טען כי עבודתו כללה תנועות צוואר חוזרות ונשנות, תליית מקצרים, הרכבת נתיכים ופעולות ניתוק ושבירה. בהכירו באופי הפיזי התובעני של עבודתה של התובעת, בית המשפט לא השתכנע כי מדובר בתנועות חוזרות ונשנות כנדרש על פי תיאוריית המיקרוטראומה. בעדותו של התובע עצמו תוארו פעולות מגוונות שהפריעו לרצף הנטען של תנועות הצוואר. בנוסף, הסרטונים שהוצגו לא הדגימו פעולות צוואר חוזרות ונשנות אלא תנוחות צוואר לא נוחות. בית המשפט הדגיש כי תנוחות לא נוחות, בניגוד לתנועות חוזרות ונשנות, אינן מהוות מיקרוטראומה. יתר על כן, פעילויות העבודה הנוספות של התובעת, לרבות נסיעות ומשימות מגוונות באתר, תמכו עוד יותר בהיעדר תנועות חוזרות ונשנות רציפות. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובע לא סיפק תשתית עובדתית מספקת למינוי מומחה רפואי לביסוס קשר סיבתי בין עבודתו לבין הפגיעה הנטענת. התביעה נדחתה, ולתובע לא נפסקו הוצאות. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים והם רשאים לערער תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.