בש"א 8232/03

תקציר

המבקשים, שהם לקוחות הבנק המשיב, מבקשים לאשר תובענה ייצוגית נגד הבנק לפי חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981. לטענת המבקשים, הבנק מחייב לקוחות, שכנגדם נפתח תיק הוצאה לפועל, שלא כדין בשם "אוצר" או "יומן". לטענת המבקשים, חיובים אלה אינם אלא עמלות מוסוות, והבנק גם מונע מלקוחות אלה גישה למכשירי אחזור מידע בחשבונותיהם. לפיכך מבקשים המבקשים מבית המשפט להורות לבנק להשיב את הסכומים שנגבו שלא כדין מהלקוחות, למסור להם מידע על החיובים ולאפשר להם גישה לשירותי אחזור מידע. לטענת המבקשים, בקשות אלה מתייחסות לכ-50 אלף חשבונות המוחזקים על ידי לקוחות הבנק, וכי הסכום הכולל המדובר נאמד ביותר מ-300 מיליון שקל. הבנק מכחיש את הטענות וטוען כי החיובים בחשבונות הם בגין הוצאות שנגרמו לו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, וכי הוא אינו נדרש לספק שירותי אחזור מידע ללקוחות שחדלו לקבל ממנו שירותים בנקאיים. לטענת הבנק, המבקשים הגישו את התובענה הייצוגית בחוסר תום לב, לצורך סחיטה, ומטרת התביעה היא להתחמק מחובם לבנק. בית המשפט קבע, כי למבקשים קמה עילת תביעה אישית סבירה כנגד הבנק מכוח חוק הבנקאות, המעוררת שאלות מהותיות של עובדה ודין המשותפות לכל חברי הקבוצה. עם זאת, המבקשים אינם יכולים לייצג כראוי את האינטרסים של כל חברי הקבוצה, כנדרש לצורך אישור תובענה ייצוגית. מהראיות עולה כי המבקשים הגישו את התובענה הייצוגית ממניעים זרים, והתובע האמיתי הוא בנם של המבקשים, שמשום מה בחר להסתתר מאחוריהם. בנוסף, המבקשים עצמם לא הגישו תצהיר לתמיכה בבקשה, שהיא דרישה הכרחית לאישור תובענה ייצוגית. לפיכך, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחתה.