דב"ע נא/195 - 3

תקציר

בפני בית הדין הוגש ערעור על דחיית בקשתו של עובד להמשיך ולקבל שכר לאחר ניתוק לכאורה של יחסי עובד-מעביד. העובד טען כי הוא זכאי לשכר עד להכרעה בתביעה העיקרית, וטען כי הקשר נמשך. החברה טענה מנגד כי יחסי העבודה הסתיימו עקב אי ציות והיעדרות של העובד, ולכן הם אינם מחויבים להמשיך בתשלומי השכר. בית המשפט התמקד בשאלה האם צו מניעה זמני חל, שכן צווי מניעה כאלה ניתנים בדרך כלל רק כאשר הדבר נחוץ כדי לשמור על המצב הקיים או למנוע נזק בלתי הפיך. בית המשפט הדגיש כי אם ניתן לפתור פיצויים באמצעות פיצוי כספי, צו מניעה בדרך כלל אינו מוצדק. בנוסף, תרחיש זה לא היווה נסיבות חריגות המחייבות התערבות כזו. הבקשה להמשך תשלום השכר במהלך ההתדיינות נדחתה בסופו של דבר, ואישרה כי על העובד לחפש מקורות הכנסה חלופיים תוך פנייה לסעדים משפטיים בגין כל נזק שייתפס ככזה. הערעור התקבל, הפך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והעובד חויב בהוצאות המשפט של החברה. עקרון העל היה שעל בית המשפט להתערב בזהירות ורק כאשר הדבר הכרחי לחלוטין, במיוחד בסכסוכים כספיים שבהם פיצוי יכול לתקן כל נזק.