דב"ע מח/36 - 3

תקציר

פסק הדין נסוב סביב השאלה האם יש לשלול מעובד, שפוטר ללא הודעה מוקדמת בשל עבירות משמעת, או להפחית את פיצויי הפיטורים שלו. לעובד המדובר הייתה היסטוריה של התנהגות אלימה ובריונות כלפי עובדים אחרים. המעסיק, שהפגין כלפיו יחס סלחני מדי, התעלם מאירועים אלה ולא הגן על עובדיו האחרים. בית הדין האזורי הורה למעסיק לשלם לעובד פיצויי פיטורים, בשיעור מופחת של 80%, יחד עם פיצויים נוספים. עם זאת, בית הדין הארצי הפחית את פיצויי הפיטורים עוד יותר ל-50%, משום שהמעסיק גילה סלחנות כלפי העובד ולא שמר על סביבת עבודה בטוחה. בנוסף, ציין בית הדין כי סיווגו של העובד כנותן שירותים, ולא כעובד, לא היה מוצדק, וניסיונו של המעסיק להשתמש בחוזה כדי לפטור את עצמו מתשלום פיצויי פיטורים נכשל, שכן החוזה לא עמד בדרישות לפטור כזה. דעת הרוב בהרכב אישרה את החלטת בית הדין האזורי, ואילו דעת המיעוט הטילה ספק באי שמירה על מקום עבודה בטוח, וסברה כי יש לבטל את החלטת בית הדין האזורי. ככלל, בפסק הדין מודגש כי בבואו לשקול פיצויי פיטורים בגין עבירות משמעת, בית הדין יבחן את מהות העבירה ואת תפקיד המעסיק בשמירה על סביבת עבודה בריאה, ובמקרה זה על העובד לקבל 50% מפיצויי הפיטורים.