ס"ע 60706-01-13

תקציר

התובע, תושב הרשות הפלסטינית, עבד אצל הנתבע במשך שנתיים וטען כי שכרו היומי גבוה מהמדווח ועומד על 230 ש"ח ליום במקום 133-148 ש"ח המדווחים. עוד טען כי היקף עבודתו גדול מהמדווח, ותבע מהנתבעת תשלומים שונים, לרבות הפרשי שכר, הפרשות לקרן הפנסיה, פדיון חופשות, דמי חגים, דמי משק ודמי הבראה. בנוסף, טען כי פוטר מעבודתו וכי עליו לקבל פיצויי פיטורים ותמורה בגין הודעה מוקדמת. הנתבע טען כי התובע נטש את עבודתו ולא פוטר. השופטת קבעה כי טענות התובע בנוגע לשכרו היומי והיקף עבודתו אינן משכנעות, וכי הדוחות שהוגשו לשירות התעסוקה שיקפו נאמנה את תנאי העסקתו, למעט הטענה החלופית של הפרשי שכר, שהתקבלה. השופטת קבעה כי תביעתו של התובע לפדיון חופשה נדחתה על פי חוק, וגם בקשתו לדמי חגים נדחתה מאחר שדפוס עבודתו לא זיכה אותו בכך. תביעת דמי המשק התקבלה, שכן הנתבעת לא הביאה ראיות למתן ארוחות לתובע, והתביעה לדמי הבראה התקבלה באופן חלקי, והוגבלה לשנתיים האחרונות להעסקתה. יתר על כן, השופט צידד בגרסת הנתבע לפיה התובע עזב את עבודתו מרצונו ודחה את התביעות לפיצויי פיטורים ותמורה להודעה מוקדמת. הנתבעת חויבה לשלם לתובע סכומים ספציפיים בגין הפרשות לפנסיה קצרות, דמי כלכלה, דמי הבראה והפרשי שכר, כולם חושבו על בסיס תנאי ההעסקה בפועל. השופט פסק גם על הפרשי הריבית וההצמדה שיש להוסיף לסכומים אלה. לבסוף, מאחר שרק חלק קטן מהתביעה, חויב הנתבע לשאת בהוצאות התובעת, בסך 1,500 ₪. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתוך 30 יום.