ת"א 57534-11-20

תקציר

התובע, רוכש דירת פנטהאוז, תבע את הנתבע, הקבלן, בגין ליקויי בנייה, איחורים במסירה ופיצוי בגין עוגמת נפש. השופטת קבעה כי האיחור במסירה מזכה את התובעת בפיצוי ממאי 2018 ועד למסירת הדירה בדצמבר 2019. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי הדירה מוכנה למסירה ביוני 2019, וכי סירובה של התובעת לקבלה לא היה מוצדק. לפיכך, תקופת האיחור חושבה ממאי 2018 עד דצמבר 2019. באשר לדרישה להחזרת הערבויות, פסק השופט לטובת התובע וקבע כי הנתבע אינו רשאי לדרוש את החזרת הערבויות כתנאי למסירת הדירה. השופטת ציינה כי תכליתו של חוק המכר (דירות) היא להגן על הרוכשים וליצור ודאות לגבי מועד המסירה, ודרישת הנתבע מנוגדת לחוק. עוד קבעה השופטת כי התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין איחור לאחר מסירת הדירה, שכן הליקויים לא הגיעו לכדי אי מסירה. הדירה נמצאה ראויה למגורים, וניתן לתקן את הליקויים. השופט קבע את גובה הפיצוי תוך אימוץ חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט לגבי עלות תיקון הליקויים. גם חוות דעתו של המומחה הועדפה על פני טענות הנתבעת בדבר עלות התיקונים. כך, פסקה השופטת לתובע 74,382 ₪ עבור עלות התיקונים, ו-25,000 ₪ עבור נזק לא ממוני. השופטת דחתה גם את טענות התובע לראשי נזק נוספים, כגון החלפת פלטת עץ במטבח ותשלום דמי ניהול וארנונה, מחוסר ראיות. בסיכומו של דבר, השופט קיבל את התביעה בחלקה והורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 151,869.5 ₪, כולל פיצוי בגין איחור במסירה, עלות תיקונים, נזק לא ממוני, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. סכום זה היה אמור להיות משולם תוך 30 יום מיום הצגת פסק הדין לבא כוח הנתבע.