רע"א 15726-04-19

תקציר

בפסק הדין נקבע כי ערעורו של המשיב התקבל באופן חלקי. המשיב היה רשאי לגבות את דמי השכירות, שעמדו על סך 2,600 דולר בתוספת מע"מ במסגרת תיק ההוצאה לפועל, בצירוף הפרשי ההצמדה והריבית הרגילים. המשיב היה זכאי גם לתשלום הפיצוי המוסכם, בסך 7,950 דולר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית קבועים. המבקש חויב בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שהסתכמו ב-8,000 ₪. בית המשפט דן גם בסוגיות של המחאת הזכות, החובה לשלם דמי שכירות, קביעת מועד הפינוי, והחובה לשלם ריבית והפרשי הצמדה. בית המשפט מצא כי חובת המשיב להוציא חשבונית מס מעוגנת בהסכם בין הצדדים, והיה על המבקש להראות כי הוא מוכן למלא את חלקו בהתחייבות. באשר לקביעת מועד הפינוי, מצא בית המשפט כי המבקש לא הוכיח כי עמד בתנאי דחיית הפינוי, ומכאן שהמשיב זכאי לפיצוי המוסכם. בית המשפט אף הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי אין הצדקה שלא לחייב את המבקש בתשלום הפרשי הצמדה וריבית קבועים. עם זאת, הוסיף בית המשפט צו אופרטיבי לפסק דינו של בית משפט קמא בסוגיית המחאת הזכות. על פי הצו, על המשיב לפעול בהתאם להחלטות קודמות של בית המשפט בטרם ימשיך בהליכי ההוצאה לפועל. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור של המבקש, למעט תיקון התוצאה האופרטיבית בסוגיית המחאת הזכות.