ע"פ 9006/20

תקציר

הכרעת הדין האמורה היא ביחס לתיק פלילי בו זוכה המערער מאשמת רצח ותקיפה בנסיבות מחמירות מחמת ספק סביר. המערער שהה כארבע שנים במעצר ובמאסר לפני זיכויו. לאחר מכן הגיש בקשה לאוצר המדינה לפצות אותו על שכר טרחתו והוצאות אחרות שנגרמו לו במהלך מעצרו ומאסרו, תוך שימוש בסעיף 80(א) לחוק העונשין. סעיף זה קובע כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים אם לא היה בסיס להאשמה או אם קיימות נסיבות אחרות המצדיקות זאת. בית המשפט הגיע למסקנה כי קיימות די ראיות נסיבתיות המצדיקות את האשמה וכי התביעה לא התרשלה בהגשת האישומים. זאת ועוד, התנהלותו של המערער, לרבות שקרים בוטים במהלך חקירתו וניסיון לשיבוש הליכי משפט, גברה על כל רשלנות אפשרית מצד התביעה. גם נסיבותיו האישיות של המערער לא נחשבו חמורות דיין כדי להצדיק פיצוי. לפיכך, הערעור נדחה, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר לשלול פיצויים התקבלה. השופטים, הנשיאה א' חיות והשופטת י' עמית, הסכימו עם ההחלטה.