בג"צ 223/67

תקציר

בעקבות ניצחון ישראל במלחמת ששת הימים התקבל בכנסת החוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט, המרחיב את המשפט, השיפוט והמינהל הישראלי לשטחים שזה עתה שוחררו, בהם העיר העתיקה בירושלים והר הבית. כדי להגן על המקומות הקדושים ולהבטיח גישה חופשית אליהם, חוקקה הכנסת גם את חוק השמירה על המקומות הקדושים, התשכ"ז-1967. העותרת, לעומת זאת, לא הייתה מרוצה מהסדרי הגישה הקיימים להר הבית, ובפרט מהדרישה לרכוש כרטיס כניסה דרך שערים מסוימים. בג"ץ קבע כי הסדרי הגישה הנוכחיים אינם פוגעים בזכותם של יהודים להיכנס להר הבית באופן חופשי, מה גם ששערים אחרים מאפשרים כניסה ללא כרטיסים. בית המשפט דחה גם את בקשת העותרת להפקיד את הפיקוח על הכניסה להר הבית בידי אנשים המעוניינים לשמור עליו כמקום קדוש ליהודים. פסק הדין התבסס על אופייה הכללי והמעורפל של הבקשה, וציין כי לשומרים הנוכחיים, לרבות השוטרים והחיילים, כבר היה אינטרס זה. כמו כן, הסדרי העלייה להר הבית טרם סוכמו סופית. ממלא מקום הנשיא זילברג, השופט ברנזון, השופט כהן והשופט קיסטר הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי הנשיא אגרנט. העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם הוצאות משפט למשיב.