ת"א 38549-09-22

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין בת"א 38549-09-22 עוזר ואח' נ' וסרצוג ואח' פסק הדין דנן עוסק בתביעה כספית נזיקית שהוגשה כנגד עורך דין שמונה ככונס נכסים, בטענה כי פעל ברשלנות עת חילק את כספי מכר הנכס באופן שפגע בזכויותיו של התובע. בנוסף, נדונה הודעה לצדדים שלישיים שהגיש הנתבע. בית המשפט השלום בתל אביב-יפו, כב' השופט אבי כהן, הכריע כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, ודין ההודעה לצדדים שלישיים להידחות. **1. סוגיית התיישנות התביעה העיקרית:** בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע. נקודת המוצא להכרעה זו היא קביעת מועד היווצרות עילת התביעה, בהתאם לסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, המתייחס ליום גילוי הנזק. נקבע כי על אף שהנכס נמכר בשנת 2014, וחלוקת הכספים החלה בסמוך לכך, התובע לא ידע, ואף לא יכול היה לדעת באופן סביר, על הנזק הנטען (העברת כספים המגיעים לו לאחרים) עד לפגישה שהתקיימה עמו ועם הנתבע בסוף שנת 2017. * **חידוש/הדגשה משפטית:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של **"יום גילוי הנזק"** בהתיישנות נזיקית, כאשר במקרים מסוימים, כגון זה, אין די בעצם אירוע הנזק (חלוקת הכספים) כדי להתחיל את מירוץ ההתיישנות, אלא נדרשת ידיעה בפועל או יכולת סבירה לדעת על הנזק. הדבר משמעותי במיוחד כאשר הניזוק אינו צד פעיל בהליכים ואינו מקבל עדכונים שוטפים, ובמיוחד כאשר נעשו ניסיונות כושלים למסור לו מסמכים. * **היבט דיוני:** התובע העלה את טענת מועד הגילוי רק בשלבים מתקדמים של ההליך, אולם בית המשפט, לאחר ששקל את מכלול הראיות, התייחס לגופה של הטענה. **2. סוגיית השיהוי:** בית המשפט דחה גם את טענות השיהוי שהועלו הן כלפי התובע והן כלפי הנתבע. * **כלפי התובע:** נקבע כי לא הוכחו התנאים המצטברים הנדרשים לדחיית תביעה מחמת שיהוי: (1) זניחת הזכות (לא הוכח מצג ויתור); (2) הרעה ממשית במצב הנתבע/הצדדים השלישיים עקב השיהוי, לרבות נזק ראייתי. ההחלטה בתביעת פירוק השיתוף, שקבעה כי התובע קופח וכי עליו לנהל הליך נפרד, יצרה צפי סביר להגשת תביעה נוספת, ולכן הצדדים היו צריכים להיערך לכך. * **כלפי הנתבע (בעניין ההודעה לצד ג'):** נדחתה הטענה כי הנתבע השתהה בהגשת ההודעה. הוגשה בשלב סביר, לאחר הגשת התביעה העיקרית. * **עקרון משפטי:** פסיקת שיהוי שמורה למקרים חריגים בלבד, ודורשת הוכחת התרשלות משמעותית, ויתור ברור, נזק ראייתי, וחוסר תום לב. **3. שאלת הרשלנות של הנתבע (ככונס נכסים):** בית המשפט קבע כי הנתבע אכן פעל ברשלנות במילוי תפקידו ככונס נכסים. * **חובות כונס נכסים:** הודגש כי כונס נכסים אינו גורם טכני, אלא "קצין בית המשפט" החב חובת זהירות מוגברת, אובייקטיביות ונאמנות. עליו להפעיל שיקול דעת עצמאי ומקצועי, לברר את התשתית העובדתית והמשפטית, ולבצע בירור יסודי של מצב הזכויות. * **הפרת החובה:** הנתבע חילק את תמורת המכר על בסיס הרישום הפורמלי בלבד, מבלי לבדוק את הערת האזהרה לטובת התובע ומבלי להתייחס לחוות דעת השמאי (זוהר עירון), שעל בסיסה מונה ושהתייחסה לזכויות התובע. חומרת הרשלנות הועצמה כאשר גם לאחר שהנתבע ידע (לכל המאוחר בבקשתו מ-2015) על זכויותיו המלאות של התובע, לא תיקן את החלוקה ולא פעל להשבת הכספים. * **קשר סיבתי ונזק:** נקבע כי התנהלותו הרשלנית של הנתבע היא שגרמה לנזק הממוני לתובע, והקשר הסיבתי הוכח. **4. אשם תורם והקטנת נזק:** בית המשפט דחה את טענות הנתבע והצד השלישי לייחוס אשם תורם לתובע או להפחתת פיצויים בגין אי הקטנת נזק. * **היעדר אשם תורם:** נקבע כי זכויות התובע היו גלויות וברורות (הערת אזהרה, חוות דעת שמאי), והנתבע היה מודע להן. אין לייחס לתובע מחדל בכך שלא דאג לרישום מלא על שמו, שכן הרישום הפומבי והמסמכים המקצועיים היו אמורים להספיק לכונס. * **היעדר אי הקטנת נזק:** לא עמדה לתובע אפשרות מעשית ויעילה להקטין את נזקו, שכן נודע לו על חלוקת הכספים רק לאחר שכבר בוצעה ברובה, וכאשר לא הגיעו לידיו כל העדכונים הרלוונטיים. **5. כימות הנזק:** בית המשפט קיבל באופן חלקי את טענות הנתבע וקבע כי הנזק הממוני שנגרם לתובע עומד על סך של 200,007 ₪, בהתאם לחוות דעת מומחה מטעם הנתבע. * **אימוץ חוות דעת (לעניין כימות הנזק):** נקבע כי חוות הדעת של מומחה הנתבע, אף שהועלו לגביה השגות, מהווה הבסיס הראייתי היחיד והמהימן לכימות הנזק הממוני, שכן היא מביאה בחשבון את תמורת המכר נטו, ההוצאות שנוכו, והסכומים ששולמו בפועל לתובע. * **דחיית תחשיב התובע:** תחשיבו של התובע, שהתבסס על תמורה ברוטו והועלה רק בשלבים מאוחרים, נדחה. * **עוגמת נפש:** נדחתה תביעת התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש, שכן לא הוכח נזק בלתי ממוני עצמאי וחריג, מעבר לפגיעה הכלכלית. בנוסף, הועלתה סוגיה דיונית לגבי אי-תביעת ראש נזק זה במפורש בכתב התביעה. **6. פיצול סעדים:** נאמרה דחייה לבקשת התובע לפיצול סעדים, הן משום שהוגשה בשלב מאוחר, והן משום שהתייחסה גם לצד שלישי (צ"ג 5) שכבר אינו צד להליך. * **הליך דיוני:** בקשה לפיצול סעדים יש להגיש במועד, ובית המשפט אינו יכול ליצור תשתית ראייתית חדשה. **7. ההודעה לצדדים שלישיים:** ההודעה לצדדים שלישיים נדחתה, בעיקר בשל חוסר תשתית ראייתית מספקת לקביעת חובות השבה קונקרטיות. * **עשיית עושר ולא במשפט:** על אף שנקבע כי עקרונית עשוי לקום בסיס לעילת עשיית עושר ולא במשפט (קבלת כספים ביתר על חשבון התובע), לא ניתן היה לקבוע סכומים קונקרטיים. * **הרחבת חזית:** בית המשפט קבע כי טענות הנתבע בנוגע לחלוקת הכספים, כפי שהועלו בחוות דעת מומחה, חרגו מהמסכת העובדתית שהוצגה בכתב ההודעה לצד ג'. הדבר מהווה הרחבת חזית אסורה, שכן הצדדים השלישיים לא נדרשו להתגונן מפני טענות אלו מלכתחילה. * **היעדר תשתית ראייתית:** לא ניתן היה להבחין באופן ברור מתוך חוות דעת המומחה מי מהצדדים השלישיים התעשר, ובאיזה סכום, וזאת על חשבון התובע. הנטל להוכיח זאת מוטל על הנתבע. * **היעדר תרומת הצדדים השלישיים:** נקבע כי לא חלה על הצדדים השלישיים חובת גילוי כלפי כונס הנכסים, שכן האחריות לבירור מלוא התמונה הקניינית מוטלת עליו בלבד. **8. סכום הפיצויים והוצאות:** * **פיצוי לתובע:** הנתבע חויב לשלם לתובע 200,007 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בגין הנזק הממוני. * **הוצאות משפט:** הנתבע חויב בסך 35,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. * **ללא צו הוצאות לטובת צדדים שלישיים:** בית המשפט נמנע מלפסוק הוצאות לטובת הצדדים השלישיים, למרות דחיית ההודעה נגדם, וזאת בשל העובדה שחלקם נהנו מ"הפקר" מסוים (לא חויבו בהשבה) וכן בשל ההתנהלות המכבידה של חלקם בתיק. **סיכום:** פסק הדין מדגיש את חובות הזהירות והנאמנות המוטלות על כונסי נכסים, ואת החשיבות של בירור יסודי של מצב הזכויות בטרם חלוקת כספים. הוא מבהיר את ההבחנה בין דיני ההתיישנות, השיהוי, הרשלנות, אשם תורם, והקטנת נזק, ואת הכללים החלים על כל אחד מהם. בנוסף, פסק הדין ממחיש את הקשיים הדיוניים והראייתיים הכרוכים בהוכחת עילת עשיית עושר ולא במשפט, ואת החשיבות של עמידה בכללי הפלוגתא והרחבת חזית.