ע"א 707/76

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות צוואה שהותירה אמו של המערער, במסגרתה הורישה למערער את כל רכושה. בית המשפט המחוזי קבע כי המנוח היה חסר כשרות נפשית, והצוואה הושגה תוך איום והשפעה בלתי הוגנת. המערערת נטלה חלק פעיל בהכנת הצוואה ונכחה בעת חתימתה, וזו הייתה הסיבה העיקרית לדחייתה. בית המשפט העליון, בדעת רוב, קיבל את הערעור. בית המשפט קבע כי יש לקיים צוואה אם היא נכונה מבחינה פורמלית והמצווה הבין מה הוא עושה, גם אם הוא חולה. בית המשפט פירש את הדין הרלוונטי בקפדנות, וסבר כי חלקה של המערערת בעריכת הצוואה אינו פוסל אותה מהירושה, מה גם שכוונתה של המנוחה להוריש את רכושה למערער הייתה ברורה מצוואה קודמת. יתר על כן, לא היו ראיות להשפעה בלתי הוגנת או הונאה. דעת המיעוט חלקה על כך, וסברה כי יש לבטל את הצוואה בשל חלקו הפעיל של המערער בעריכתה, שכן הדבר מעורר חשד לגניבת מחשבותיו של המצווה. שופט המיעוט הדגיש את חשיבותה של הוראת החוק הרלוונטית ואת הבסיס האובייקטיבי שלה לפסילת הצוואה, וסבר כי פרשנות הרוב אינה מתחשבת בנסיבות יצירת הצוואה.