ע"פ 53929-12-14

תקציר

המערערים הורשעו בהעסקת עובדים זרים ללא היתר והוגשו נגדם כתבי אישום רבים בגין כך. הם ערערו על הכרעת הדין בטענה כי הראיות שהוצגו אינן מצדיקות את הרשעתם וכי זכותם להליך הוגן נפגעה בשל מחדלי חקירה. לגופו של עניין, הם טענו כי שגה בית משפט קמא בקביעותיו העובדתיות, ובפרט בכל הנוגע להחזקתם במקרקעין ולזהות הגורם המעביד. עוד טענו כי יש לזכות אותם משום שאי הבאת מנהל עבודה מסוים להעיד פגעה בזכותם למשפט הוגן. עם זאת, בית המשפט לערעורים קבע כי קיימות ראיות מספיקות לתמיכה בממצאיו של בית משפט קמא כי המערערים אכן היו המחזיקים במקרקעין וכי לא הצליחו לסתור את חזקת ההעסקה. עוד מצא בית המשפט קמא כי בית משפט קמא רשאי לדחות את עדותו של המערער בדבר הוראות מפורשות לעובדים בדבר העסקת עובדים. באשר לכשל החקירתי, בית המשפט הכיר בכך שהיה על המדינה לגבות את עדותו של מנהל העבודה, אך אין בכך כדי לפגוע בזכותם של המערערים להליך הוגן, שכן הם יכלו להציג את גרסתם באמצעות מנהל העבודה בשלביה הראשונים של החקירה. חלקו השני של הערעור, בעניין גזר הדין, נדחה אף הוא. טענות המערערים התמקדו בפוטנציאל הנזק של הקנס שהוטל, וביקשו הפחתה בהתאם לנסיבות אישיות. בית המשפט הבהיר כי נסיבות אלה יכולות להיבחן רק בתחום הענישה המתאים ואינן מהוות עילה לחריגה ממנו, ומכאן שהערעורים הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין נדחו.