סע"ש 21347-03-22

תקציר

פסק דין זה דן בטענות ובתביעות שכנגד של שני תובעים, עובדים לשעבר של אותה חברה נתבעת והנתבעת. התובעים, מר משה חן ומר משה בוקאי, תבעו את הנתבע לתשלום שכר החודש האחרון, לרבות פדיון ימי חופשה ודמי הבראה, וזכויות סוציאליות שונות כגון הפרשות לקרנות פנסיה והשתלמות, שלטענתם הנתבע לא שילם לאחר התפטרותם. בנוסף, הם ביקשו מבית המשפט להטיל על שני הנתבעים, בעלי המניות והדירקטורים של החברה, אחריות אישית לתשלומים. מנגד, הנתבעת תבעה מנגד את שני התובעים להשבת תשלומים שקיבלו התובעים מלקוחות הנתבעת באופן פרטי במהלך העסקתם, הפרת חוק עוולות מסחריות ושלילת פיצויי פיטורים. הנתבע גם תבע פיצוי לפי חוק לשון הרע מחן בלבד, בגין ביקורת שלילית שחן פרסם בעמוד העסקי של החברה בגוגל. בית המשפט קבע כי תביעות התובעים לדמי ביטוח לאומי ולפיצוי בגין תלושים שלא כדין לא הוכחו ונדחו ברובן, למעט התביעה להפרשי פדיון חופשה, שבית המשפט פסק במלואה. התובעים זכאים לתשלום שכר החודש האחרון בהתאם לתלושי השכר, שכן הנתבעת לא הייתה רשאית לנכות מהם כל חוב. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל סיבה להטיל על שני הנתבעים אחריות אישית לתשלומים. באשר לתביעות שכנגד, קיבל בית המשפט באופן חלקי את טענות הנתבע. הוכח כי שני התובעים התמודדו עם לקוחות פרטיים במהלך העסקתם, לפחות בחודשיים האחרונים, דבר המהווה הפרת משמעת והפרת חובת תום הלב והנאמנות. לפיכך, בית המשפט הורה לחן ולבוקי להשיב לנתבעת בהתאמה 20,000 ₪ ו-25,000 ₪ כשלילה חלקית של פיצויי הפיטורים שלהם. בית המשפט דחה את יתר התביעות הנגדיות מחוסר ראיות. לגופו של עניין, תביעת הנתבע לפיצויים לפי חוק איסור לשון הרע נגד חן נדחתה משום שהביקורת השלילית היחידה שפרסם חן לא היוותה לשון הרע, והיא נבעה גם מהתנהלות בלתי הוגנת של הנתבע עצמו. לסיכום, על הנתבעת לשלם לתובעים את הפרשי השכר ופדיון החופשה בחודש האחרון, ואילו על התובעים להשיב באופן חלקי את הכספים שהנתבעת תרמה לפיצויי הפיטורים שלהם. כל צד יישא בהוצאותיו, והתובעים יישאו במידה מסוימת גם בהוצאות הנתבעים, כאמור בפסק הדין.