ת"פ 290/01

תקציר

הנאשמים, פישר וקונין, מואשמים בקניית אדם לעבודה בזנות וסרסרות. הקורבן, יוליה, הוברחה לישראל ונמכרה לאדם בשם רמי תמורת כ-3,000 דולר. רמי מכר את יוליה לקונין באלפי שקלים, ולאחר מכן לפישר תמורת 6,000 דולר. פישר ורמי מכרו את יוליה לאדם אחר תמורת 5,000 דולר. במהלך העסקתה העבירה יוליה את כל רווחיה לנתבעים. פישר טוען כי לא היה מודע לחומרת מעשיו, הביע חרטה וטען כי מדובר בנסיבות אקראיות. בינתיים, קונין טוען שהוא איפשר ליוליה להישאר בדירתו רק כטובה לראמי, ולא שילם או קיבל עבורה כסף. עדים רבים, בהם יוליה, רמי והחוקר ברגר, העידו. עדותה של יוליה אישרה את ההאשמות, ואילו עדויותיו של רמי היו סותרות ולא אמינות. עדותו של ברגר תמכה בטענתו של פישר כי שילם לרמי סכום כסף לפני העסקתה של יוליה, אם כי מסיבה שונה מהאמור בכתב האישום. בית המשפט הרשיע את שני הנאשמים בקניית אדם לעבודה בזנות, ואת פישר בסרסרות. קונין זוכה מאשמת סרסרות מחמת ספק סביר. השופטים הסכימו עם דעתו של השופט פאיזם, וקבעו כי העסקאות יצרו אינטרס קנייני ביוליה, המהווה עבירה של סחר בבני אדם לצורך עבודה בזנות. מעשיו של פישר היו אופייניים גם לסרסור, למרות טענותיו על אקראיות וחרטה. נסיבות המקרה לא הפחיתו מחומרת העבירות, כאשר השופטים ציינו את הניצול וההשפלה הכרוכים בסחר בבני אדם.