ב"ל 28776-05-20

תקציר

לאחר בחינת הראיות שהוצגו בפני בית הדין, הוא מצא כי אין הוכחה מספקת ליחסי עובד-מעביד בין התובע, עומר אבו זינה, לבין בנו. בית הדין הדגיש את היעדר העבודה הסדירה, מרכיב חיוני ביחסי עבודה. עדותו של התובע על תחילת העסקתו לא הייתה עקבית, וקבעה אחרת בתצהירו ובחקירתו הנגדית. תלושי השכר והדיווחים לרשויות המס סתרו את טענות התובע לעבודה רצופה משנת 2017 או 2018. יתר על כן, התובע לא הגיש ראיות משכנעות להעסקה סדירה, והמסמכים שהוצגו, לרבות אישורי מחלה, לא תמכו בטענותיו. מדברי התובע ובנו עולה כי עבודתו של עומר במוסך הייתה בלתי סדירה ותלויה בזמינותו ובנכונותו לעזור, דבר הדומה לסיוע משפחתי ולא ליחסי עובד-מעביד מקצועיים. היעדרותם של עובדים מחליפים במהלך היעדרותו של התובע והודאתו של הבן כי לא היה מעסיק את אביו אלמלא היה קרוב משפחתו מחזקים מסקנה זו. בנוסף, לא נמצאו ראיות קונקרטיות לתשלום השכר, כאשר התמיכה הכלכלית בין השניים נעוצה לכאורה בקשר המשפחתי ביניהם. ככלל, בית הדין מצא את גרסת התובע בלתי אמינה וקבע כי אין לסווג את האירוע המדובר כתאונת עבודה, ובכך דחה את התביעה לפיצויים.