ת"א 4931/06

תקציר

עניינו של בית המשפט סובב סביב תאונת דרכים שאירעה לתובע ביום 30.10.05 וגרמה לו לפציעה ולנזקים שנגרמו לו בעקבותיו. קיימת הסכמה כי על הנתבע לפצות את התובע על פי הדינים הרלוונטיים, כאשר עיקר המחלוקת היא בהיקף הנזק שנגרם לתובע. בית המשפט מינה מומחה אורתופדי שהערכותיו התקבלו ברובן על ידי השופט. המומחה קבע כי נכות התובע המיוחסת לתאונה הינה בשיעור של 2.5% בשל מוגבלות בתנועות הגב התחתון, בנוסף לנכות קודמת המשפיעה גם על גבו של התובע. המומחה סיפק גם הערכה של נכות זמנית שנמשכה מספר שבועות עד חודשים. השופטת הסכימה עם ממצאי המומחה, דחתה את בקשות התובע לעיון נוסף בחוות הדעת של המומחה, ובכך אישרה את אחוזי הנכות כפי שקבע המומחה. השופטת פסקה לתובע 12,000 ₪ בגין נזק שלא ניתן להחזר שנגרם כתוצאה מהתאונה, למרות אחוזי הנכות המינימליים, תוך התחשבות בעלייה הסובייקטיבית בכאב שחווה התובע. התובעים ביקשו פיצוי בגין אובדן ההכנסה, אך מאחר שלא הציגו ראיות מספיקות להכנסותיהם טרם התאונה, בקשתם נדחתה. עם זאת, השופט פסק להם 7,000 שקל בגין ניכויים עתידיים פוטנציאליים מכושר ההשתכרות שלהם, בהתחשב בגילם ובעבודתם הנוכחית. כמו כן הורה השופט לנתבעת לפצות את התובע בגין הוצאות נסיעה הקשורות לטיפולים רפואיים, בסך 2,000 ₪, לא כולל תשלומים בגין טיפולים המכוסים על ידי שירותי הרפואה בישראל. בנוסף, נדרשה הנתבעת להסדיר את יתרת התשלומים המגיעים למוסדות רפואיים בשם התובעת, בסך של כ-1,000 ₪, ולקבל החזר מהתובעת אם כבר שילמה הוצאות אלה. לבסוף קבע השופט כי על הנתבע לשלם לתובע 21,000 ₪, כולל שכר טרחת עורך דין, כאשר כל צד אחראי למחצית משכר טרחת המומחה. סכום זה היה אמור להיות משולם על ידי הנתבע לתובע תוך חודש מיום מתן פסק הדין, או שהוא יצבור ריבית.