ת"פ 40145/05

תקציר

שני אחים, מרדכי ואליצור לוינשטיין, הורשעו בשורה של עבירות הקשורות להצתה מתוכננת בנתיבי איילון בתל אביב. המזימה נועדה למחות נגד "תוכנית ההתנתקות" של ממשלת ישראל. מרדכי, האח הגדול ומנהיג המבצע, רכש שני כלי רכב, טשטש את מספרי השלדה שלהם והכין אותם להצתה. יחד עם אברהם לבקוביץ', תלמיד הישיבה שבה כיהן מרדכי כרב, קשרו האחים קשר להצית את כלי הרכב בשעות העומס, ולחסום את הכביש. עם זאת, התוכנית נכשלה כאשר כלי הרכב התקלקלו, והשלושה נעצרו על ידי המשטרה. מרדכי ואליצור הואשמו והורשעו בניסיון לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, קשירת קשר לביצוע פשע, שיבוש מהלכי משפט והדחה בעדות בנסיבות מחמירות. בנוסף, מרדכי הורשע בשינוי זהות של רכב. האחים הכחישו את ההאשמות והמשיכו למשפט, במהלכו הביעו חרטה וחרטה על מעשיהם. בית המשפט, לאחר ששקל את הראיות והטיעונים לכך, גזר על מרדכי 40 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. אליצור נידון ל-30 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. גזרי הדין התבססו על חומרת העבירות, התכנון הקפדני והסיכון הפוטנציאלי לשלום הציבור. בית המשפט התחשב גם בהבעות החרטה של הנאשמים ובזמן שכבר שהו במעצר. שני האחים זוכו מהעבירה החמורה יותר של סיכון חיי אדם. השופט הדגיש כי המניעים האידיאולוגיים מאחורי העבירות והצורך בהרתעה גברו על טיעונים להקלות, כגון חלוף הזמן ושינוי האווירה הציבורית מאז תוכנית ההתנתקות. גזרי הדין הושפעו גם מהעונש שנגזר על לבקוביץ', שהודה באשמה וקיבל עונש קל יותר. השופט הגיע למסקנה כי גזרי הדין חייבים לשקף את חומרת העבירות ולשמור על אחידות בגזר הדין, תוך הקפדה שהעונש לא יושפע מהלך הרוח הציבורי השורר.