ע"א 1451/02

תקציר

פסק הדין מתייחס לאירוע שריפה בו היו מעורבים שני כלי רכב, כאשר מקור האש היה ברכב בבעלות המשיבה לגונה ליין בע"מ (המשיבה מס' 3), והתפשטה לרכב אחר בבעלות מאור תמר (המשיבה מס' 2). הנושא המרכזי היה קביעת הגורם האחראי לשריפה ואחריותו לפצות את הצדדים האחרים על הנזקים. בית משפט השלום בתל אביב-יפו קבע, כי מאחר שהשריפה מקורה ברכבו של המשיב 3, מוטל עליהם הנטל להוכיח היעדר רשלנות לפי סעיף 39 לפקודת הנזיקין. בית המשפט מצא כי אף אחד מהאחראים, לרבות המשיב 3 והמוסך שטיפל ברכבם, מוסך כחול לבן בע"מ (המערערת), לא הצליח להוכיח היעדר רשלנות. לפיכך, היא הורתה להם לפצות את יתר המשיבים. עם זאת, בית המשפט לערעורים פסק לטובת המערער, וקבע כי המשיבים לא הוכיחו כי המערער אחראי לשריפה. ערכאת הערעור הדגישה כי המשיבים לא עמדו בנטל ההוכחה לפי סעיף 39, המחייב להוכיח כי המערער היה אחראי למקור השריפה. מאחר שהמשיבים לא הצליחו לזהות את סיבת השריפה, לא היה על המערער להוכיח היעדר רשלנות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי האינטראקציה הקצרה של המערערת עם הרכב לא הקנתה לה שליטה מלאה, ובכך דחה את הטענה להטיל עליה אחריות לפי סעיף 41 לפקודה. משכך, הפך בית המשפט לערעורים את החלטת בית משפט השלום וקבע כי רק המשיבה 3 והמבטחת שלהם (המשיבה מס' 4) אחראים לנזקים. המערערת זוכתה מאחריות, והמשיבים 3 ו-4 חויבו לפצות את הצדדים האחרים בהתאם. פסק דין זה מייתר את הערעור בדבר אי פסיקת הוצאות משפט, ונפסק למערער 30,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין.