בש"פ 3774/24

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור, בקובעו כי המערערים אינם זכאים לגישה למסמכים מסוימים לפי סעיפים 74 או 108 לתקשי"ר. הערעור עסק בעיקר בשאלה האם מסמכים אלה הם "חומר חקירה" הרלוונטי להגנתם של המערערים. בית המשפט טען כי חומרים אלה, שנוצרו לאחר הגשת כתב אישום ואינם חלק מתיק החקירה, אינם עונים על קריטריון זה, תוך שימת דגש על פרשנות מרחיבה של "חומר חקירה" תוך אזהרה מפני בקשות ספקולטיביות הדומות ל"מסעות דיג". המערערים ביקשו מסמכים הנוגעים לחילופי דברים בין המשיב לבין עברון בעניין החנינה ולחוות דעתו של המשיב על בקשת החנינה של עברון. עם זאת, בית המשפט מצא כי מסמכים אלה אינם קריטיים להגנתם של המערערים ואינם מבטיחים תועלת ראייתית מספקת כדי להצדיק את גילוים. חששות לגבי שמירה על סודיות רשומות פנימיות והתכתבויות תמכו בהחלטה זו, ויישרו קו עם תקדימים משפטיים המגנים על רשומות כאלה כדי להגן על תקשורת פנימית פתוחה. למרות טענות המערערים כי מסמכים אלה עלולים להשפיע על אמינותה של עברון או לחשוף הטיות אפשריות בטיפול התביעה, בית המשפט סבר כי ניתן לטפל בסוגיות אלה באמצעים אחרים, כגון חקירה נגדית. אין בהחלטה כדי למנוע מהמערערים להמשיך את טענותיהם בערוצי ראיות אחרים. כתוצאה מכך, בית המשפט אישר את החלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי, והסכים כי אין בסיס מספיק תחת אף אחד מסעיפי האמנה לחייב גילוי מסמכים.