רע"א 33/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. ראשיתו של הסכסוך הראשוני בשנת 1977, אז הגישו המבקשים, תושבי פוריה, בקשה לסילוק מספר גורמים מאדמות שעיבדו. הדבר הוביל לתביעה נגדית של מינהל מקרקעי ישראל לסילוק המבקשים. העניין הובא בפני ועדה מנהלית, שהחלטתה קיבלה תוקף של פסק דין בשנת 1984. בשנת 2004 עתרו המבקשים לבטל את פסק הדין המקורי, בטענה כי מינהל מקרקעי ישראל ביצע הונאה בכך שטען כי שר אימץ את החלטת הוועדה. המינהל ביקש לדחות על הסף את התביעה, שניתנה על ידי בית משפט השלום בנימוק שפסק הדין המקורי עומד ללא קשר לעמדת השר. החלטה זו אושרה גם על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, והובילה את המבקשים לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, בבקשתו הנוכחית, דוחה את בקשת רשות הערעור, בנימוק של היעדר שאלות משפטיות או ציבוריות חשובות שהועלו בתיק. בית המשפט מציין את פרק הזמן הממושך שחלף מאז פסק הדין המקורי ואת היעדר כל ראיה חדשה שהייתה יכולה להוביל לתוצאה שונה. עוד מוזכר כי החלטות הערכאות הנמוכות היו מנומקות היטב ואין להתערב בהן. זאת ועוד, השימוש בכלים פרוצדורליים כגון תקנה 460(ב) נתון לשיקול דעתם של בתי המשפט, ובית המשפט העליון אינו רואה עילה להתערב במקרה זה. כתוצאה מכך, בקשת רשות הערעור נדחית.