ב"ל 3505-03-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים אפשריים, אך ורק על בסיס הנתונים שהוצגו: **ניתוח משפטי: תביעת התובע להכרה בירידה בשמיעה ובטנטון כ"פגיעה בעבודה"** **רקע עובדתי והשתלשלות ההליכים:** התובע, משה אלקסלסי, הגיש תביעה להכרה בירידה בשמיעה ובטנטון (רעש תמידי באוזניים) כפגיעה בעבודה, בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). פקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") דחה את התביעה, תוך נימוקים המסתמכים על סעיף 84א(א) לחוק (עדר חשיפה לרעש או שהליקוי אינו תוצאה של חשיפה), שיהוי בהגשת התביעה (קיים תיעוד משנת 2007 לליקוי שמיעה), ואי עמידה בתנאי סעיף 84א(ב) לחוק לעניין הטנטון (תמידיות ופניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי). במהלך הדיונים בבית הדין האזורי לעבודה, הגיעו הצדדים להסכמה כי התובע אכן עבד בחשיפה לרעש מזיק. עם זאת, הנתבע עמד על טענת השיהוי בנוגע לירידה בשמיעה, וכן על אי עמידת התובע בתנאי סעיף 84א(ב) לחוק לעניין הטנטון (תמידיות הטנטון ופניות חוזרות ונשנות). לאור זאת, הוחלט על מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין לבחינת שאלת ההחמרה בליקוי השמיעה, וכן נדונה שאלת הצורך במינוי מומחה לבחינת הטנטון. **עקרונות משפטיים וניתוח פסיקתי:** 1. **הכרה בירידה בשמיעה כ"פגיעה בעבודה":** סעיף 84א(א) לחוק הוא הבסיס להכרה בירידה בשמיעה כפגיעה בעבודה. הדרישה המרכזית היא שהירידה נגרמה עקב חשיפה לרעש. טענת הנתבע המקורית הייתה כי הליקוי אינו תוצאה של חשיפה לרעש, אך זו נסתרה על ידי הסכמת הנתבע בדיון קדם משפט. 2. **שיהוי בהגשת תביעה:** הנתבע טען לשיהוי בהגשת התביעה ביחס לירידה בשמיעה, בהסתמך על תיעוד משנת 2007. סעיף 84א(א)(3) לחוק מתייחס ל"שיהוי". החלטת בית הדין לשקול הכרה על דרך "החמרה" חרף ליקוי שתועד בעבר, מעידה על גמישות מסוימת בפרשנות דרישת השיהוי, כאשר היא נבחנת אל מול התפתחות הליקוי (החמרה). 3. **הכרה ב"טנטון" כ"פגיעה בעבודה" - סעיף 84א(ב) לחוק:** * **תנאי הסף:** סעיף 84א(ב) מציב שלושה תנאי סף להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה: * (1) פגיעה בכשר השמיעה בתדירויות גבוהות (25 דציבל לפחות). * (2) התיעוד הראשוני של הטנטון ברשומה רפואית לפני הפסקת החשיפה לרעש. * (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית". * **פרשנות "פניות חוזרות ונשנות" (סעיף 84א(ב)(3)):** הפסיקה, כפי שמודגמת בפסקי דין "ברכליס" ו"חננאל יצחקייב", הדגישה כי תכלית דרישה זו היא לבחון את **אותנטיות התלונות**. פניות שנעשו לאחר או בסמוך להגשת התביעה, או לאחר ייעוץ משפטי, עשויות להיפסל מחשש שהן נעשו לצורך התביעה בלבד. בית הדין הארצי קבע כי פנייה אחת לצורך ביצוע בדיקת שמיעה, וחזרה לרופא עם התוצאות, אינה נחשבת כ"פניות חוזרות ונשנות". * **פרשנות "רעש תמידי" (הגדרת טנטון):** בעוד שתנאי הסף בוחנים את האותנטיות וההיבט המשפטי, דרישת ה"תמידיות" הינה **היבט קליני**. כפי שהודגש בפס"ד "מוריס אמר", אין בהתקיימות תנאי הסף (פניות חוזרות ונשנות) כדי להוות תחליף לבחינת התמידיות מבחינה קלינית. כלומר, המומחה הרפואי הוא זה שיכריע בשאלת ה"תמידיות" הקלינית. * **הבחנה בין "תמידיות" ל"פניות חוזרות ונשנות":** פס"ד "מוריס אמר" חידד את ההבחנה המהותית בין דרישת ה"תמידיות" (קלינית) לבין דרישת "פניות חוזרות ונשנות" (משפטית/אותנטיות). התקיימות תנאי הסף אינה מייתרת את הצורך בבחינת התמידיות הקלינית, אך תדירות ותוכנן של הפניות יכולות להשפיע על חוות דעת המומחה בנוגע לנסיבותיו של המבוטח. * **מחסור בתיעוד ספציפי לאופי הפגיעה בתפקוד:** בית הדין הכיר בכך שהרישומים הרפואיים משנים 2007-2009 לא פירטו תלונה ספציפית על פגיעה בתפקוד. עם זאת, משהוכחה אותנטיות התלונות (עקב הרישום המוקדם והרחוק מהגשת התביעה), בית הדין לא פסל את הפניות בשל אי פירוט הקושי בתפקוד, והשאיר זאת להכרעת המומחה הרפואי. * **היבט קליני של "תמידיות":** בית הדין העלה השערה, כי ייתכן והמונח "תמידי" אינו מחייב שהטנטון יישמע בכל רגע ורגע, אלא כבעיה קבועה ומתמשכת לאורך זמן, שאינה חולפת לגמרי. הדבר מרמז על נכונות לפרשנות גמישה יותר של המונח הקליני, אך ההכרעה הסופית נותרת בידי המומחה. **יישום העקרונות על המקרה הנדון:** * **הכרה בירידה בשמיעה:** הוסכם כי התובע נחשף לרעש. שאלת ההחמרה תיבחן על ידי מומחה. * **הטנטון - עמידה בתנאי הסף:** * **פניות חוזרות ונשנות:** בית הדין מצא כי התובע אכן הציג תיעוד רפואי של פניות לרופא א.א.ג החל משנת 2007, וכן בשנת 2009 ובשנת 2022. התובע אף קיבל הדרכה בנוגע להגשת תביעות למחלת מקצוע כבר בשנת 2006. בית הדין השתכנע כי טווח הזמן הגדול בין מועד התלונות (2007-2009) למועד הגשת התביעה (2023) מחזק את אותנטיות התלונות, ולכן קיבל את טענת התובע לקיום "פניות חוזרות ונשנות" לצורך הכרה בטנטון. * **תמידיות הטנטון:** בית הדין הכיר בכך שישנם פערים בעדות התובע בנוגע לאופן שבו הוא חווה את הטנטון (האם נשמע ברעש, בשקט, בלילה). עם זאת, בית הדין לא ראה בפערים אלו משום חוסר אמת, אלא קושי בדיווח. בית הדין הדגיש כי השאלה האם הטנטון עולה כדי "טנטון תמידי" מבחינה קלינית, והאם הוא נובע מחשיפה לרעש, הינה שאלה רפואית גרידא. **חידושים משפטיים / מגמות:** * **גמישות בפרשנות "שיהוי" אל מול "החמרה":** ההחלטה למנות מומחה לבחינת "החמרה" על אף תיעוד ליקוי קודם, מרמזת על גישה של בית הדין המאפשרת פרשנות גמישה יותר לדרישת השיהוי, כאשר הליקוי עשוי להתפתח ולהחמיר לאורך זמן. * **הערכת אותנטיות תלונות הטנטון:** בית הדין ממשיך לאמץ את הקו המנחה של בית הדין הארצי, לפיו מבחן אותנטיות התלונות של הטנטון הינו קריטי. משך הזמן שחלף בין התיעוד הרפואי הראשוני של הטנטון לבין הגשת התביעה, משמש כאינדיקציה משמעותית לאותנטיות, גם אם קיימים פערים בדיווח. * **הפרדה ברורה בין היבטים משפטיים לקליניים:** בית הדין מדגיש את ההבחנה בין דרישות הסף המשפטיות (כמו "פניות חוזרות ונשנות") לבין ההיבט הקליני של "תמידיות", כאשר ההכרעה הקלינית נותרת בסמכות המומחה הרפואי. * **הצורך במומחה רפואי:** המקרה מדגיש את חשיבותו של המומחה הרפואי, במיוחד כאשר עולה ספק בשאלות רפואיות מורכבות כגון אופי הטנטון, תמידיותו והקשר הסיבתי. ההחלטה להפנות את שאלת הטנטון למומחה, למרות עמדת הנתבע לדחייה מיידית, מהווה ביטוי לחשיבות שבית הדין מייחס לבחינה רפואית מעמיקה. * **הדרכה לגבי "טנטון תמידי":** בית הדין מביע התלבטות בנוגע להגדרה המדויקת של "טנטון תמידי", ומרמז על פרשנות פוטנציאלית של המונח כמחלה כרונית ולא בהכרח כרעש הנשמע בכל רגע נתון. זוהי התייחסות ראשונית שעשויה להשפיע על פרשנות עתידית של המונח. **החלטה:** בית הדין החליט כי בטרם הכרעה בהליך, יש להעביר את עניינו של התובע לבחינת מומחה רפואי מטעם בית הדין, הן בנוגע להחמרה בירידה בשמיעה והן בנוגע לטנטון. במסגרת ההפניה למומחה, יובהר לו כי עדות התובע בבית הדין מצביעה על כך שהטנטון אינו נשמע באופן רציף במהלך כל שעות היום, וכי הוא פוחת או אינו נשמע בסביבה רועשת. החלטה לעניין מינוי המומחה תינתן בנפרד.