בש"א 4493/07

תקציר

המדינה פנתה בבקשה להעמיד למשיב ערבות לתשלום הוצאות לפי תקנה 519, בטענה כי סיכויי הצלחתו של המשיב בתיק העיקרי נמוכים, וכי הוא לא קיים החלטות קודמות של בית המשפט. המשיב טען כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר וכי הבקשה הוגשה בשלב מתקדם של ההליך. עוד הדגיש המשיב כי טענתו ראויה – ויעידו על כך צו המניעה הזמני שניתן לטובתו – וכי אין להגביל את הגישה לצדק באמצעות הטלת נטל כספי. בית המשפט דחה את בקשת המדינה, בנימוק של הזכות החוקתית לגישה לצדק. השופט הדגיש כי יש לפרש את תקנה 519 באופן מצמצם ולהחיל רק במקרים מצומצמים, וכי המדינה לא הביאה ראיות מספיקות כדי להצדיק התייחסות למשיב כחסר יכולת כלכלית. בנוסף, העובדה שהמשיב הופיע תחילה בבית המשפט ללא עורך דין אינה מעידה על היעדר אמצעים כספיים, ואף עשויה לחזק את מעמדו. השופט גם הבחין בין עניינם של פלסטינים תושבי יהודה ושומרון, הנתקלים בקשיים מעשיים באכיפת החלטות בית המשפט הישראלי, לבין עניינם של תושבי ישראל. בהיעדר ראיות קונקרטיות, הניח בית המשפט כי המשיב יציית להחלטות בית המשפט וישלם את כל ההוצאות שייפסקו. המדינה חויבה לשלם את הוצאות המשיב בגין הבקשה, ואילו הוצאות המשיב ביחס למשיב השני לא נפסקו.